אלפונסו בדרכים

אני מוכן להסתכן ולקבל עלי את הכינוי "ניסן יא חנפן מושתן" ועדיין לקבוע שבין שלל תוכניות התרבות שהערוץ השני הפיק מיום היווסדו, "המעגל הקטן", תוכניתו של גל אוחובסקי (בעריכת תמר גלבץ, מבקרת הטלוויזיה במיל' של "מעריב", וגיא אסיף, עורך "וואלה! תרבות"), היתה המוצלחת מכולן. את מוצלחותה אני בוחן לפי פרמטר מרכזי (שלא קשור לזה שמנחם בן דפק שם כמה מהופעותיו המשכנעות ביותר, רגע לפני שהוא הפך לממש בדיחה) – העובדה שהייתי מוכן לוותר על מסורת משחק הכדורסל השכונתי שלי ולהישאר בבית בצהרי שישי או שבת בשביל להאזין למשפט המסתלסל: "אתה מתכתב עם הקאנון?". ואם הייתם רואים את הביצועים המבריקים שלי במגרש הייתם מבינים מה זה אומר – לבחור בין אוחובסקי וקובי אור (כולל "אני לא אוהב אותו", משפט הקאלט שהאחרון אמר בקול האפרוח הפצוע שלו על שלמה ארצי) לבין חמש שלשות בממוצע למשחק, זה עסק לא פשוט.

ולמה זה מעניין? מכיוון שבאופן מסורתי הערוץ השני דוחף את תוכניות התרבות המתחלפות שלו לשעות כל כך מקוריות בבדידותן המזהירה עד שלא נותר אלא לקבוע רף ראשוני לצפיה: אם יש לכם כוח להקשיב לאיזו משוררת חלציים בחצות של יום חמישי, לוותר על נימנומי צהריים של שישי או להתעורר מוקדם בשבת בצהריים בשביל סופר אנטי ציוני, אז כנראה שכבר יש על מה לדבר.


על משבצת "תוכנית תרבות" שהמחוקק חייב בה את הערוץ השני ישבו כבר כל כך הרבה תוכניות, רובן מפוזרות עד הזויות – מהשואו המקושקש של אלדד זיו, שלפחות השאיר לנו את הסיסמה "באמנות כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה", דרך "הינשופים" של ירון לונדון, שמשודרת כיום בשידורים חוזרים באחד מלילות השבוע ומביכה כעת במשחקי החברה שלה יותר ממה שהיא הביכה אז, ועד "דו"ח אינטימי" האחרונה, שדווקא עניינה ועוד איך בפורמט שהפך את העיסוק הכוללני בתרבות לפרסונלי ומדויק.


"נספח תרבות", שמשודרת בשתיים עשרה וחצי ביום שבת, שעה שגורמת לי בחילה רק מלחשוב עליה (אבל כדאי להתעורר), היא הבאה בתור. מנחה אותה דב אלפון, עורך מוסף "הארץ" בעבר ואיש סקרן ומראיין סימפטי בהווה. היא מבוססת על עקרון "שש דרגות של קרבה" (המוכר יותר בשמו העממי: "שש דרגות של קווין בייקון"), לפיו כל שני אנשים מקבוצות שונות בעולם יכולים לחשוף בהכרח עוד שישה אנשים המקשרים ביניהם בצורה זו או אחרת. ההתבססות של "נספח תרבות" על העקרון הזה נותנת לה יד חופשית בבחירת האורחים, כשהתנאי היחיד הוא היצמדות לנושא הנבחר של התוכנית הספציפית. כך בתוכנית הראשונה שעסקה באי ההבנה כמרכיב חשוב בזהות הישראלית, התארחו רמי פורטיס, האמן אלי פטל, ישראל גודוביץ' (מהנדס העיר ת"א לשעבר), הכוריאוגרפית ענת דניאל, שחקנית תיאטרון גשר ז'יניה דודינה והקמע הערבושי סייד קשוע.

לא כולם מקושרים זה לזה לזה, אבל מילא – אלפון מנהל שיחות נעימות בנושאים מגוונים, הוא לוקח את נושא התוכנית כציר מרכזי ומסתובב סביבו בחופשיות אינטלקטואלית; האורחים מקבלים זמן קצוב ושווה, דבר שמונע מאלו מהם שמדברים על תיאטרון ומחול, להימאס עוד לפני שפתחו את הפה; הם חושפים מעולמם האישי, מספקים תובנות לגבי הנושא שלשמו הם התכנסו וגם לא מייחצנים בה מוצרי תרבות חדשים שיצאו זה הרגע לשוק. צפו בתכנית הקרובה שעוסקת בגוף ותפקידו בחברה הישראלית – צ'רלי מגירה, כוכב הרוקנרול הישראלי, מתראיין וחושף שם את מהות הקיום האלביסי שלו.

"נספח תרבות" עוסקת בנושאים ישראלו-צנטרים כמו גם בשאלות כלליות יותר המפרקות את עולם האמנות; עיון בגלריה האקלקטית העתידית של אורחים שצפויים להופיע בה (תאמר נאפר, אביעד אלברט, כפיר שתיוי, אליעזר זוננשטיין, רונן אידלמן, יוסף שילוח), מעיד על כך שהושקעה בבחירתם מחשבה והבנה של זרמים ואירועים בתרבות המקומית. ואם הם לא הביאו שוב איזה מישהו מאוניברסיטת שנקין, אזי אדרבא ואדרבא.

והצעה לסיום – פרק מסכם ואחרון לעונה שיציג כמה מהאנשים שהופיעו בתוכנית ושישא את הכותרת הנושאית "נודניקים".