צנזורה-שיק

במחשבה שניה, אין להיות מופתעים מכך שחברות הכבלים אינן מאפשרות את שידור התוכנית "יומן כיבוש", שהכינו לכם האנשים הטובים ב"אינדימדיה". גמור וידוע הוא שהעמדה המוסרית שמאחורי הכנת התוכנית כבר אינה לגיטימית בישראל. כשם שבעבר רעיונות מבית המדרש של הרב כהנא היו מוקצים במיינסטרים הישראלי, כשם שההשתעשעות הפומבית ברעיון הטרנספר היתה מוקצית במידה מסוימת – כך ננהג היום, בישראל הזאת, כלפי עקרונות הא-אלימות, הסולידריות והשאיפה לצדק ושלום.

מה יש כאן להיות מופתעים. הימין הישראלי נמצא בעמדה הכי טובה שהיתה לו מעולם, והוא פועל בצורה ההגיונית והטבעית ביותר לשיטתו. למה שלימור לבנת לא תקרא לפטר מרצים שמאלנים, בעצם? ולמה שגדעון עזרא לא יקרא לשב"כ לעקוב אחרי גדעון לוי ועמירה הס? ולמה שמנכ"ל רשות השידור לא יצהיר שהוא יעשה כל מה שראש הממשלה יורה לו לעשות? ולמה שקול ישראל של אמנון נדב לא ילמד פתאום להשתמש במונחים פטריוטיים שעברו כביסה עם סחיטה כפולה?

בדיוק כך הימין הישראלי אמור וצריך להתנהג. וכי איזו סיבה יש לו שלא לפעול בצורה הזאת? חשיבות השמירה על ערכי הדמוקרטיה? הרשו לי לגחך. הרי למדינה הזאת יש דברים הרבה יותר חשובים לשמור עליהם. התנחלויות, לדוגמה. רק תעיפו מבט חפוז לכיוון ג'נין. עזבו אתכם מטבח, זו מילה מקפיצה, רק תסתכלו על המכוניות המקופלות, על הרחובות ההרוסים לחלוטין. יומיים אחרי הפיגוע באלנבי עברתי במקרה ליד קפה ביאליק. איזה הרס. דמיינו לכם ערים שלמות המלאות בהרס הזה, מוכפל ומכופל, מפוזר לכל הכיוונים. איך אני משווה פעולות צבאיות לפיגועי טרור, תשאלו. הרי הטרור הפלסטיני מופעל בלב אוכלוסיה אזרחית.

תעיפו מבט חפוז לכיוון השטחים והאנשים שגרים שם. אופס – אתם לא יכולים. בינתיים מצנזרים לכם את "יומן כיבוש".