במאמר מלומד המתפרסם הבוקר ב"מעריב" מהמר גל אוחובסקי ששרית חדד תגיע בתחרות במוצאי שבת למקום ה-19. הוא מסביר זאת כך: "השיר שלה מפסיד מכך שרק חלקו באנגלית. אחר כך הוא סובל מכך שהוא שיר שמתחבב על המאזין רק בשמיעה שניה ושלישית. בשמיעה ראשונה הוא מעט מחוק. בעיה נוספת נעוצה בכך שהשיר שהיה במקור שלוש ורבע דקות קוצר לקראת המופע, לפי כללי התחרות, ובשל כך ירד ממנו הפתיח. הפסנתר העדין שאנחנו מכירים איננו, וזה נשמע כאילו השיר מתחיל אוטומטית בשירתה של שרית. מה שעשוי להחליש את ההתחלה (במיוחד אם הצילום הטלוויזיוני לא יהיה מדויק, ולא יתמקד ישר מהתחלה בפניה של שרית), ואז לגרום לשיר להתפספס. וכמובן עוד לא אמרנו כלום על הפוליטיקה, האנטישמיות ושנאת ישראל הכובשת. לזכותו של השיר עומדת רק שרית עצמה, עם קולה החזק והברור, ונוכחותה הנעימה שגורמת למצלמות ולקהל להתאהב בה. זה אומר שכנראה הסיכויים שלנו השנה לא ממש טובים. אני חושב שכל מקום מעל 10 יהיה ממש הפתעת ענק. עד 15 זה יהיה ניצחון. אבל סביר יותר להניח שהיא תגיע למקום ה 19".
אוחובסקי גם מסביר מה השתנה באירוויזיון מאז שינוי שיטת ההצבעה והמעבר לטלווטינג: "לפני מספר שנים שונתה שיטת ההצבעה באירוויזיון. עד אז הייתה הבחירה בכל מדינה נעשית בידי ועדות שבהן ישבו מומחים, עובדי רשויות השידור השונות, חובבי אירוויזיון והומואים (כשכמובן רוב השופטים היו שייכים ליותר מקטגוריה אחת). לחברי הועדות היה טעם די צפוי שניתן היה לכוון אליו. אלא שמאז 1998 שונתה השיטה, ובכל מדינה יש עכשיו הצבעה טלפונית עממית. וכך, מבלי שאף אחד שם לב, השתנו מאוד הרגלי ההצבעה בתחרות. ברור כיום שדנה אינטרנשיונל זכתה גם בגלל שכל ההומואים באירופה עשו מאמץ וצלצלו למענה. אבל דנה היא יוצא מן הכלל. אם לוקחים לדוגמא את השירים שזכו בשנה שעברה במקום ראשון ושני, מגלים שהשיר האסטוני והשיר הדני היו שניהם שירים שבולטת בהם אווירת טברנה. זו אווירה של ביצוע חי שמח של זמרי פאבים, שאליו רגילים כל צופי הטלוויזיה באירופה, שכולם ניזונים מהתפריט המקולקל הזה כל ימות השנה. כלומר, כל שירי הדיוות הרגילים, של זמרות ענוגות עם קול חזק, צריכים להתאמץ הרבה יותר מאשר בעבר כדי להגיע לאוזן המצביע.
הבדל נוסף הוא שבתקופת הועדות היו השופטים מאזינים לשירים כמה וכמה פעמים, ואילו כיום מאזין הקהל לשיר פעם אחת, וגם זה בהנחה שלא היה בדיוק רעש בסלון, ושמישהו לא הלך להשתין. כך עולה הסיכוי של שירים שמזכירים ז'אנר אהוב. לדוגמה, השיר בסגנון אבבא, של השבדית הזאת שרלוט, שניצחה ב-1999 בירושלים.
וכמובן צריך להזכיר את הפוליטיקה האיזורית. בסקנדינביה מצביעים לסקנדינבים, במה שהיה פעם יוגוסלביה מצביעות המדינות זו בשביל זו, וכך נוהגות גם שלוש הבלטיות ליטא, לטביה ואסטוניה עם עצמן ועם רוסיה.
לאחר מכן הוא מהמר על השירים שלטעמו יבלטו השנה בתחרות: "מאז שעברו לשיר באנגלית, ועידכנו את ההפקה המוזיקלית עם שירי הפופ החדש שממילא ממלאים את הרדיו בכל מקום, עלתה התחרות ליגה מבחינה מוזיקלית. אין היום הבדל גדול בין שירי התחרות לחלק מהשירים שממלאים את אם.טי.וי ואוספי הלהיטים לנוער. לכן גם עלתה כמות השירים שיכולים לתפוס את האוזן, ושוב הכל תלוי בהופעה. לפי הפרמטרים החדשים, ההפתעה הגדולה של התחרות עשויים להיות שני שירים. האחד מבלגיה, שבו זמר בעל קול של טום ג'ונס שר מין סול פרסומות בסגנון טינה טרנר עלק. ההעמדה דומה מאוד לשני השירים שזכו בשנה שעברה ואם הוא יופיע טוב יש לו סיכוי להפתיע. כך גם לנציגה הספרדית שהיא גם חביבה ואנרגטית וגם שרה שיר שנדבק לאוזן כאילו כבר אוגוסט וכולנו בבריכה של מלון בקלאב מד. המתחרה הרצינית ביותר היא כמובן הגרמניה העיוורת שלובשת משקפיים קוליים ושרה כמו אנסטסיה. מה גם שהיא הקיפה את עצמה בבחורות כמעט ערומות להפעלת הורמונים. עוד שירים שאפשר להזכיר וכנראה יבלטו הם השיר של בנות פסיה מסלובניה, של בנות דסטניז צ'יילד השחורות משבדיה, הפאואר פופ של היפהפיה מקרואטיה, הכוסית ששלחו המארחים, ג'ניפז לופז הלטבית ששרה את השיר הלפני אחרון ושלוש בלדות נוגות מאנגליה, מלטה ומצרפת עם חיקוי סלין דיון".
האוחובסקוויזיון
23.5.2002 / 9:54