פיור אפליפטינג קליניק

כמו תמיד, אוסקר ויילד אומר יותר במשפט אחד קצר ממה שאנשים אחרים אומרים בקריירות שלמות. א-הא החליטו להדפיס ציטוט של ויילד בעמוד האחרון של החוברת הפנימית של הדיסק החדש שלהם, “Lifelines”, כדי לחדד בעזרתו את מה שהם רצו לומר בתקליט הזה (ולא שזה לא ברור בלי זה). הציטוט של ויילד הוא: “Youth is wasted on the young”. מכיוון שהתקליט בכללותו – שלא לומר תמונות החתיכים המרוטשות של השלישייה בכל מקום – לא חושף בדל של הומור עצמי, אני מסיקה שא-הא לא מבינים שהבדיחה היא על חשבונם. ואם הם חשבו שחוכמתו של ויילד תאיר באיזשהו אופן על העומק שבמוצר החדש שהם זה עתה הוציאו לשוק, הרי שהם בסך הכל הפכו לקורבנות שנינותו של המאסטר.

לכאורה הקונספט של התקליט (שימו לב לשמו, Lifelines, שמקבל כפל משמעות מהמילים של שיר הנושא) הוא התבגרות ובגרות, שנים שעוברות, התכלות מול התחדשות וכל אותם נושאים שטין-איידולס בדימוס שהפכו לכוכבי רוק בני ארבעים פלוס אוהבים להתעסק בהם (או שמא מרגישים שהם צריכים להתעסק בהם). אך האמת היא שהנושא של התקליט הוא בעיקר החלקת הקמטים. א-הא אולי מגרדים את הנושאים הכואבים שהזכרתי לעיל מעל פני השטח, אבל הם רחוקים מלגעת בהם באמת. הם בעיקר מנסים להראות כמה הם עדיין צעירים, יצירתיים וחלקי עור בגילם, שדרך אגב, הוא לא גיל ממש מתקדם, אבל עבור מורטן הארקט – אחד מהחתיכים הגדולים של הפופ באייטיז – גיל ארבעים זה מינימום 280 (כמו שנים של כלב, רק הפוך). העטיפה האובר-מבריקה של הדיסק היא רק מטאפורה לקרמים שהארקט מורח על פניו כדי להיות מסוגל להסתכל בראי בוקר.


א-הא ללא ספק נמצאים בבעיה. משבר התקליט השני שאחרי הקאמבק הוא הרבה יותר חמור ממשבר התקליט השני המקורי. יציאת התקליט השני של להקה מלווה במשבר בגלל הציפיות הגבוהות של הקהל מהלהקה. מי שלא היה שם כדי לחוות את זה יכול רק לדמיין אילו ציפיות היו לעולם מא-הא אחרי תקליט הבכורה המצוין שלהם מ-85', “Hunting High and Low”, שהנפיק שניים מלהיטי האייטיז המופלאים ביותר: “The Sun Always Shines on TV” וכמובן “Take on Me”. המחצית השנייה של האייטיז הייתה שייכת לשלישיה הנורווגית (ולעוד כמה אנשים). אחר כך הם הוציאו כמה תקליטים לא מעניינים ונעלמו, וכזכור חזרו עם קאמבק מפתיע ולגמרי לא רע (ברמת הסינגלים) לפני שנתיים. למרבה ההפתעה “Summer Moved on” - סינגל הקאמבק שלהם שהקדים את התקליט “Minor Earth, Major Sky” - היה מלהיב למדי. התקליט השלם אמנם שיעמם, אבל שני להיטים (הסינגל הראשון ושיר הנושא) זה בהחלט מספק בשביל להקה שבימי הזוהר שלה הסולן נהג לענוד צמידי עור על הידיים.

משבר התקליט השני אחרי הקאמבק, כאמור, הוא הרבה יותר משברי, בגלל שהפעם אף אחד לא מחכה להם. והפעם אפילו אין שום להיט מלהיב, כשההוכחה לכך היא העובדה ש”Forever Not Yours” – הלהיט הרשמי של התקליט - נמצא במקום הראשון בפלייליסט של גלגל"צ. כמובן שהתקליט מכיל כמה שירים יפים (וגם את קולה הנעים של אנלי דרקר מבל קאנטו, שבאה לאזן את הפלסטו של מורטן) שודאי יספקו את מעריצי א-הא האדוקים. שאר העולם, לעומת זאת, נאלץ להסתפק בנוסטלגיה לימים בהם א-הא באמת היו מלהיבים. מה אגיד ומה אומר – מזל גדול שהנעורים מבוזבזים על אנשים צעירים.