המחיר של הגרבוז כולל טיפ?

במוזיאון רמת גן מוצגות עד מוצאי שבת העבודות שיימכרו במכירה הפומבית הראשונה של גלריה "דביר" (המכירה בראשון, 26.5, ההרשמה במוזיאון עד מוצ"ש). יש שם שפע שמח של אמנות ישראלית עכשווית. הציורים מוצגים באולם הגדול בצפיפות, מהרצפה עד התקרה, גודש שמזכיר את הסלונים הפריזאים מהמאה ה–19', בהם הציגו האימפרסיוניסטים את ביכורי העונה. לעומת המכירות של גלריה "גורדון" הותיקה, הייחוד במכירה של "דביר" הוא בהתמקדות באמנות ישראלית עכשווית מחמישים השנים האחרונות. הגוטמנים, הראובנים והשאגאלים היקרים נשארו בחוץ. פנימה נכנסו הפעם ה"צעירים" – כלומר, מי שנחשבו פעם לצעירים, מי שהחליפו אותם, ויורשיהם המבטיחים. קיצור תולדות האמנות הישראלית בדורות האחרונים, כמו חתך גיאולוגי של שכבות סלע בהר.

רוב העבודות, שנאספו על ידי דביר אינטרטור ושפרה שליט-אינטרטור, מגיעות מאספנים פרטיים שמאסו בהן או היו זקוקים לכסף. זהות המוכרים חסויה, למען שמירת כבודם ופרטיותם. רשימת האמנים ארוכה. אין טעם אפילו לצטט, כולם סלבסריטיז מקומיים, מקופפרמן ועד רותי וזויה, מקדישמן ועד עדי נס, מרפי לביא ועד מרים כבסה. כשמדובר בצעירים המבטיחים, ההתמקדות היא בעיקר באלה שהתחילו לקיים. רובם הציגו כבר בתערוכות מוזיאליות, כולם כבר מכרו. הכל על בטוח, אין הימורים פרועים.

גם קהל היעד מסתמן כ"צעיר", לאו דווקא אספנים כבדים. המחירים ההתחלתיים לא בשמיים. הזולות שבין העבודות מתחילות מכמה מאות דולרים, עבודות ממוצעות הן בין 2000-4000 דולר לציור. בהחלט מעט, יחסית לעובדה שמדובר באמנים הישראלים הנחשבים ביותר. אולי זה גם אומר משהו על ערכה של האמנות הישראלית בשוק הבינלאומי. מוכרים בלבד?

כולם מהדקים את החגורה ונראה שאמנות ישראלית לא כל כך מושכת אספנים זרים, אבל הרעיון למכור אמנות עכשווית במחירים נוחים הוא רעיון יפה. בסוף זה עוד ישתלם. לא מזמן ערכה גם "גלריה פלונית" הצעירה מכירה של עבודות של אמנים צעירים, רובם לא מוכרים, במחירים נמוכים מאוד.

מעניין מי יהיו הקונים: בורגנים ותיקים, מתעשרים חדשים או חובבי אמנות בעלי הכנסה ממוצעת, כאלה שמעדיפים להשקיע בציור במקום במערכת קולנוע ביתי? תחושת בטן עמומה אומרת שהקונים לא יהיו דווקא אספנים שמתעניינים באמנות כהשקעה כלכלית, אלא כאלה שסתם רוצים ציור יפה בסלון. איזה זוג שיוותר על טיול בחו"ל לטובת משהו יפה להסתכל עליו, בימים בהם אף אחד כבר לא יוצא מהבית. תמיד אפשר להיזכר בדוגמה המרגשת של שני האספנים האמריקאים החמודים ההם, הבעל והאשה, שחסכו דולר לדולר כדי לקנות ציורים שהם אוהבים, ובסוף הפכו לבעלי אוסף אמנות מדהים. אולי זאת סתם פנטזיה רומנטית. אבל בסך הכל, אמנות קיימת כדי שייהנו ממנה, לא כדי שתשכב בכספת.