עדיף פיגוע

אז ככה זה מתחיל- מונה היא מעריצת ארוויזיון אובססיבית משוודיה, החיים שלה בינוניים, בעלה מובטל והיא עובדת כמטפלת של דייויד, בחור עם שיתוק מוחין. היא כותבת שיר זוועתי, דייויד מלחין אותו, היא שולחת את היצירה לוועדת הארוויזיון המקומית ומתקבלת לתחרות שתשודר בטלוויזיה. אך אבוי! היא מתכוננת להופיע שם מבלי לגלות למארגנים שדייויד הנכה הלחין את השיר (בלי שום הצדקה עלילתית, אבל זה מסבך את העלילה יופי).
בדרך יש גם : זמרת ארוויזיון ותיקה וביצ'ית שצוחקת על הפרובינציאליות של מונה, אח של מונה, קנדי דארלינג, שהוא דראג קווין חולה איידס, וארבע הילדות הקטנות שלה.
עכשיו יש לכם חצי דקה לנחש את הסוף... ניחשתם? (כן, כן זה בדיוק מה שאתם חושבים, הכי צפוי שיש, לא פחות ולא יותר). זכיתם ב-33 שקלים וחסכתם לעצמכם את הסיכוי להתפוצץ בסנטר. לא ניחשתם? לכו מייד לחדר האחות לבדיקת עיניים!

מדובר בקטסטרופה קולנועית. אפילו בהוליווד לא מעזים כבר שנים לייצר קיטש בנאלי שכזה, ואולי באמת מקור החן היחיד של הסרט הוא העובדה שהוא איננו הוליוודי - הדבר ניכר בדלות ההפקה היחסית (זה נאמר כמחמאה), ובעיקר בשפה השוודית שהוא דובר, כך שאם במקרה נגררתם לאולם באיומי קילשון, הדרך היחידה שלכם לשרוד את הכמעט שעתיים המייגעות האלה, היא לעצום עיניים ולהקשיב להברות ולמלעלים המתגלגלים בחן (זה כמובן בתקווה שאתם לא מבינים מילה שוודית. בכל מקרה תזדקקו לאטמי אוזניים עבור הרגעים החוזרים שבהם יושמע הפזמון החוזר של הלהיט של מונה). אל תתנו לעובדה שיש כאן דראג קווין ונכה לבלבל אתכם - מדובר במיינסטרים גרוע ולא אמין, אל תאמינו גם לטיימינג של המפיצים שמנסים לשווק את הסרט כקאלט ארוויזיוני. גם אם ארוויזיון זה באמת הקטע שלכם, מגיע לכם הרבה יותר, ואם מדובר הימים הקרובים - לכו על הדבר האמיתי.

המפיצים גם טוענים שהשחקנית הראשית (הלנה ברגסטרום) הוכתרה על ידי המבקרים כאינגריד ברגמן החדשה. אם כך אז אני גולדה מאיר החדשה וסבתא שלי היא בריטני ספירס. לפחות אפשר להודות להם על כך שלא ניסו להשוות בין הבימאית לאינגמר ברגמן. כפי שנאמר- לא כל הסקנדינבים אותו דבר.

למרות כל זאת, היושר המקצועי שלי מחייב אותי לדווח לא רק על העובדה המוכרת שכל הנאמר לעיל הוא דעתי האישית, אלה שנתקלתי בראיות אמפיריות חד משמעיות שמוכיחות שיש אנשים שממש נהנו מהסרט הזה. אז כמה חובבי ארוויזיון מושבעים שישבו איתי בקהל נורא התלהבו מכל הבדיחות הארוויזיוניות האינטרטקסטואליות המשולבות בגוף הסרט, כמו למשל העובדה שמונה קראה לכל הילדות שלה על שמות כוכבות ארוויזיון שבדיות + רפליקה אחת שכוללת בתוכה את צירוף המילים "דנה אינטרנשיונל". היו גם הרבה אנשים שצחקו צחוק רם מבדיחות הקרש המביכות (דוגמה: כשמונה מגלה שהאמרגן שלה משלם על הארוחה ולא היא, היא מזמינה את המנה הכי יקרה בתפריט!! חה, חה! פשוט היסטרי).
ושתי הבחורות שישבו לידי גם פלטו אווו! אה!! והווו! כנים להפליא בכל המקומות שמתכוונים להיות מרגשים, אנושיים ונוגעים ללב (אני חושבת שמתישהו אף בצבצה לחלוחית בעיניה של הבחורה השמאלית). אך לקראת הסוף הצפוי רוב הקהל כבר התנועע במקומו בחוסר נוחות, אנשים התחילו להדליק פלאפונים ולחטט באס.אם.אסים שלהם. "היה פיגוע", הכריז מישהו בלחש, אני חושבת שהיה שביב של הקלה בקולו. מעולם לא שמחנו יותר לחזור למציאות העכורה.