לאמן הפכים הקטנים של הגועל נפש הגיע הגועל נפש עד כאן. ככה זה בערוץ הראשון, הם אפילו לא טורחים לבעוט בדלי המלא, הם מעדיפים במקום זה להשתין לתוכו. ככה זה בערוץ הראשון, הם מסוגלים לגרום אפילו ללורנס אוליבייה להרגיש כמו סמי הורי באולפן ברוממה. ככה זה בערוץ הראשון, הם מסוגלים לזרוק את הג'וקר היחיד שלהם בחזרה לקופה, רק בתואנה ששבע תלתן עדיף. דפוקים, אין מה לומר.
ואם הגסיסה המהירה, כמעט התמוטטות, של ה"יומן" היוקרתי בלה בלה, מעציבה, הרי זה בעיקר בגלל דיקטטורת האלטרנטיבה של השניים מהערוץ השני, שהם "קול העם" האמיתי ומה ש"הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם" מעוניין לרשום על תעודת הפטירה שלו, בעיניים פקוחות, צועדים אל קיר הלבנים של ההכחשה וההדחקה הסקסיות כל-כך בחודשים האחרונים. אבל הצער האמיתי בפרידה של עשרה אחוזי צפייה מכלל האוכלוסיה מה"יומן", היא השתקתו מרצון של הקול יודע הכל, הלא הוא אמנון, מגיש ה"שמפניה" הטוב ביותר בעסק.
ולא אחת, ולא שתיים ולא ארבע מאות שבעים וחמש פעמים מצאתי עצמי בוהה במסך בדמותו של העיתונאי בעל האינטליגנציה הכי חמוצה בישראל (כן, אפילו יותר מאודטה דנין), "חושף" עוד "פרשייה", מנסח עוד דבר שנינה מעל לראשו של מושא הביקורת, מחזיר את רשות הדיבור לאורית לביא שהיא גם נשיאל וגם מעריצה צמודה בשכר. ולא שלוש ולא ארבע ולא מאה עשרים ושמונה פעמים תמהתי על כושר ההתמדה של האדם הנבון, אך הנרגן הזה, הפובליציסט הטלוויזיוני המשמעותי ביותר, להוציא מונולוג הפתיחה של דודו טופז, ושאלתי עצמי, "מה לעזאזל עושה שם האיש?" וכדרכן של טלוויזיות, גם שלי לא השיבה.
ואמנון אברמוביץ' שעל כתפיו נשא, לבדו כמעט, את כל המוניטין העיתונאי של הערוץ הראשון, החליט שדי ונגמר ושאלישע שפיגלמן, העורך, יכול ללכת לקצוץ סלרי מבחינתו, משום שהוא, האיש והדעה הבלתי ניתנת לערעור, המאמר הנוקב והקשרים הכי טובים במסדרונות הדולפים של הכנסת וקרית הממשלה, לא מסוגל עוד לעבוד בתנאים כאלה. והלב יוצא אל אמנון, "אל תיחת, אל תירא, שהרי לא חששת מידו הארוכה של הצנזור הצבאי ומזעמה של לשכת נתניהו ואפילו לא הולכת לפסים של פעילות את קריאות ההשתאות של אורית לביא, שהיא גם נשיאל וגם עומדת שם לצידך, בזכותך, רק אל תלך, אל תלך, אמנון, כי מי יבוא תחתיך, חנן עזרן?" ואמנון, כדרכו של אמנון, לא השיב. הוא כאן כדי לעקוץ.
ואם אמנם מדובר בפרידה, אז ניחא, שיהיה, משום שרצונו של אדם כבודו, ועם הכבוד של אמנון ממש לא כדאי להתעסק, ואפילו לא עם אמנון עצמו שהרי מיד ירים גבה מעוקלת אל המצלמה ויאמר בידענות הבלתי מנוצחת שלו שלא אחת הכזיבה, אגב "אז אל תתנו לאף אחד לעבוד עליכם בעיניים", או שזה המשפט של שטרסלר מהמתחרים, והנפנוף באצבע, גם הוא לא מחווה אמנונית, כי אם לקוח מהרפרטואר של הערוץ השני ואילו אמנון, שהוא שלנו, הוא לא רק עיתונאי כי אם גם מייצב נורמות התנהלות מול המצלמה. כך צריכים ללמד ב"כותרת" להתיישב מול המצלמה - שקט, נינוח ובטוח בצדקתך, גם אם אין לך שום דבר חדש לחשוף, שהרי אורית לביא שהיא גם נשיאל וגם סובלת את הכל, תסבול גם את זה בדממה, ומה יהיה עליה לאחר לכתך?
חמוצי
26.5.2002 / 9:54