סיגרע

באתי לראות אמנות דיגיטלית, קיבלתי שטיפת מוח על סיגריות. המסר: "קנט" היא חברה מה זה קולית בראש צעיר ומוטרף, ממש סבביישן אינטראקטיביישן. שלא תהיה טעות: לפי התערוכה, אין מדובר באותם גלילי טבק ועטרן הממלאים מאפרות מסריחות, מתנפחים עד אימה בפחיות קולה ובאסלות, מפיצים עשן מחניק וגורמים לסרטן ומחלות קטלניות אחרות. המילה המלוכלכת "סיגריה" התאיידה, ובמקומה הופיע מותג קריר, נקי ומטוהר, שכולו לייפסטייל ונאורות. למטה, בקטן, כתובה אמנם האזהרה המנדנדת – "משרד הבריאות קובע שהעישון גורם למחלות חמורות". אבל משרד הבריאות, כולם יודעים, הוא גוף ממשלתי מיושן ולא קולי בעליל.

החיבור בין ענקי הממון לבין האמנות הדיגיטלית מתבקש, וטוב שהוא קיים. וידאו ואנימציה זקוקים לתקציבים גבוהים כדי להיות מוצגים כראוי, דבר שרוב האמנים והגלריות לא יכולים להרשות לעצמם. "קנט" אכן השקיעו בטכנולוגיה: מסכים מעולים, מקרנים, מחשבים ומערכות סאונד פזורים שם בשפע. עד כאן הכל נפלא, אבל משום מה, אנשי קידום המכירות של "קנט" חשבו שהחסות מצריכה גם התערבות אמנותית מצידם. בין עבודות האמנות האמיתיות שתולים גם מיצבים תכלכלים ומסתוריים. למשל, ספה נוחה עם משקפי תלת מימד. מאחורי מצגת הוידיאו המפתה, המתחזה לעוד יצירת אמנות, מסתתר סרטון מופשט לכאורה, שכל כולו אנימציה על בסיס הלוגו של "קנט". נו באמת. טרם התאוששת מהחוויה המתעתעת, והנה דייל חמוד בחליפה לבנה מזמין אותך להשתתף במשחק אינטראקטיבי מוזיקלי עם המספרים 9-6-1. ומה הקטע? המספרים, כך הסביר הדייל, זהים לכמויות העטרן בסוגי הקנט – החזקה, הלייט והאולטרה לייט, או מה שזה. עמוק.

וכל זה עוד לפני שהגעת לאמנות. קשה להתרכז בה כשמסביב הכל כל כך קנטי, גם ככה 34 אמנים זה הרבה. האוצרים נתנו לתערוכה צביון אקטואלי: הרבה אלימות, הרבה משחקי מלחמה, הרבה ציניות ישראלית. למשל, משחק אנימציה מקאברי של תמיר שפר, שמזמין אותך לפוצץ מחבל ולפוצץ חייל צה"ל, ובסוף אף אחד לא מנצח. אורי צייג ואבי שחם מציגים חדר אטום לקרינה ובו דלתות מסתובבות עם מאבטחים שבודקים תיקים, מין כוורת אימים. יש עוד הרבה דברים, חלקם נחמדים, חלקם סתמיים, הרבה דברים מעניינים שנבלעים. יש עבודות ביקורתיות שהעוקץ ניטל מהן בתוך האווירה המגניבה עלק של הספונסרים: ביקורת על כוחנות מסורסת, כשגוף מסחרי רב-כוח נותן לך חיבוק דב. אין ספק שבקונטקסט אחר, העבודות המורכבות יותר היו זוכות לתשומת הלב הראויה להן. בסופו של דבר, כשמדובר בסרטים ובאנימציה, מומלץ לרכוש את ה – CDROM של התערוכה (5 שקלים) ולצפות בסרטונים בנחת בבית.

נכון, אין טעם להתחסד. הגבול בין חסות לקידום מכירות אגרסיבי הוא דק. כולם עושים את זה. "היינקן" נותנת חסות לפסטיבל של מוזיקה אלקטרונית, "לאקי סטרייק" השתלטה על כמה מועדונים, ולמה ללכת רחוק, אפילו הלוגו של "וואלה!" מתנוסס על דגלים בכל מיני אירועים. אבל המקרה של "קנט אקספלורה" שונה. אמנות זקוקה לצניעות מצד נותני החסות, אחרת היא נחנקת. ראינו כבר מממנים שמצניעים את עצמם, ובכל זאת כל אחד יודע מי נתן את הכסף לפרוייקט. כוונת "קנט" היתה טובה, אבל הם לא היו צנועים, בלשון המעטה. האמנות ב"קנט אקספלורה" נחנקת מעשן וירטואלי.