שמחת בית השואבה

“Nia”, האלבום הראשון של בלקלישס שיצא לפני כשנתיים, הוא אלבום שיחסית לא זכה לתשומת הלב הציבורית לה הוא היה ראוי. עם צאת אלבומם השני, “Blazing Arrow”, הגיע הזמן לכפר על ההתעלמות דאז – ראוי ש- “Nia” יעמוד לצידם של אלבומי בכורה משמעותיים אחרים בהיפ הופ של שנות התשעים ואילך, כמו “Ready to Die” של נוטוריוס ב.י.ג, “Black on Both Sides” של מוס דף, “Enter the Wu-Tang (36 Chambers)” של הוו-טאנג קלאן והראשון של בלאק סטאר, מהסיבה הפשוטה שזה היה אלבום שהציג את הצליל השמח של החוף המערבי באחד מהרגעים השלמים ביותר שלו – יצירת מחאה אפרוצנטרית מרתקת שמבחינה טקסטואלית מתרפקת בנוסטלגיה על נרטיבים אפרו-אמריקאיים קלאסיים שמתחילים בקליאופטרה ומסתיימים בהארלם של תחילת שנות השבעים; הצהרת עצמאות אמנותית שכוחה הוא דווקא בנימה המפייסת (ועדיין מאוד נחושה) ולא בגישת ה-בפרצוף.

והמוזיקה של בלקלישס היא הכי חופשית ומאושרת – יש בה את הנינוחות הסטלנית של סליי סטון, את הקצב הכי Fאנקי של מיטב האבות הרוחניים, את החיוך המפורסם של דה לה סול ואת הגישה הסחבקית של ז'וז'ו אבוטבול.

בלקלישס הם המפיק, הדי.ג'יי וכותב המוזיקה צ'יף אקסל והראפר והמשורר גיפט אוף גאב (Gift of Gab), שקרוי על שם מתנת הביטוי העצמי שהיא הראפ שהעניק ה' (הראפר הראשון) לבני האנוש כשברא את העולם. הם הוציאו כבר ב-94' אי.פי ראשון בשם “Melodica” והשתתקו אחרי שגיפט אוף גאב נאבק במשך כמה שנים באלכוהוליזם (עוד על החיבה המפורסמת של ההיפ הופ לאלכוהול בשיר “Pass the Courvoisier” של באסטה ריימז). כשהאחרון יצא מזה, הם חתמו ב"מו-וואקס", הביאו עוד אי.פי בשם “A2G” וחברו לקולקטיב "קוואנום" שבה עושים חיים, בין השאר, די.ג'יי שאדו והדיאלייטד פיפלס.

“Blazing Arrow” מזקק את המהות של ההיפ הופ של בלקלישס ושל החוף המערבי בכלל – היפ הופ שהוא כל כך חיובי עד שאפילו חבורה של מתנדבי מגן דוד אדום לא יכולה להתחרות בו בכמות הכוונות הטובות; שטכניקת הסימפולים שלו מתבססת בעיקר על אוזן קשובה וסבבה של חוש הומור (אלמנטים של מנגינות של תוכניות ילדים, אקזוטיקה, קטעי היפ הופ קאנונים וקלאסיקות ריתם אנד בלוז); שהנחת העבודה שלו לא עוצרת בגבולות של חשיבות עצמית, היא פשוט מנענעת לכל הכיוונים האפשריים של הצליל השחור.

בלקלישס מרכזים כאן את כל הכוחות: גיפט אוף גאב שהוא ראפר ייחודי לאללה. הראפ שלו הוא מלך הנונשלנס – לפעמים הוא נשמע כאילו הוא רק עכשיו התעורר, לפעמים כאילו הוא מקריא במהירות רשימות מכולת, מאבד כיוון, מוריד הילוך, מברבר מלמולים, שר על העוקם ומגניב בטירוף. גלריה של אורחים שעושה גורו גורו: גיל סקוט הרון (שהקול הצרדרד והמבוגר שלו מרגש בשיר “First in Flight”), חברים מג'וראסיק פייב (שותפים מרכזיים לזרם), די.ג'יי באבו מדיאלייטד פיפלס, בן הארפר, סול וויליאמס, ז'אק דה לה רוחה מרייג' אגיינסט דה מאשין וג'אגואר רייט ו-uestlove? (המתופף של הרוטס, שמשתתף כאן בכתיבה והפקה) בשיתוף פעולה מתבקש עם גדת היצירתיות של פילדלפיה.

“Blazing Arrow” הוא חפלה אחת גדולה – ערבוב של זמרות אר נ' בי שגם חוגגות עם התחת וגם חוגגים להן על התחת, שמחת בית השואבה של היפ הופ מכייף, ג'ננה של חוף ים, אביב העמים של הפאטיפונים, אולד סקול וניו סקול ושום סקול. ובוודאי כבר הבנתם זאת בין השורות – “Blazing Arrow” הוא תקליט מצוין. אז תקנו אותו.

* Blackalicious - Blazing Arrow, הליקון