מי גאון של אמא?

הו, כמה מפתיע - הספר החדש של אתגר קרת נראה ממש כמו ספר של אתגר קרת. כן כן, קרת ממשיך לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב - קצרצרונים הכתובים באותה שפה מתיילדת מוכרת, עם יופי של התפתחויות מפתיעות, רגעים קטנים ומרגשים, סוריאליזם שטוח ושימוש מופלא בשפה יומיומית. תודה. מי שאהב אותו פעם, יאהב אותו עכשיו. מי שלא - לא צריך.

מאז ימי בראשיתו, היתה הטענה כי "כל אחד יכול לכתוב ככה" אחת הטרוניות המרכזיות שנזרקו בכיוונו של קרת. האמירה הקומון-סנסית הזו הובילה, הלכה למעשה, דור שלם של חוטאים בכתיבה להציף את אתרי האינטרנט, תיבות הדואר של הוצאות הספרים ובימות ההקראה האלטרנטיביות בשלל סיפורי "געגועי לנאצר", "הקייטנה של פסחזון" ושאר יצירות אוטונומיות.

אך מאז צאת "צינורות" לאוויר העולם ועד היום, לא נתפס אף לא דרדק ספרותי אחד שהצליח לכתוב סיפור קרתי טוב, מלבד אתגר קרת עצמו. הטענה שקרת ממחזר את עצמו היא בעיניי גירסה עדכנית של "כל אחד יכול לכתוב ככה". אכן, הסגנון הוא אותו סגנון וכו', אבל הסיפורים חדשים ומרובם נודף ניחוח של מקוריות (במובן העכשווי ולא המודרניסטי), יצירתיות, רגישות ובעיקר אמינות. לקרת יש קול, שהוא נורא הקול שלו, לכן מסובך לשעתק אותו. אולי הדרמה שלו היא בעובדה שהוא מצא אותו מעט מוקדם מדי.

באשר לחוויית הקריאה שלי - מתוך 34 הסיפורים בקובץ מצאתי 16 סיפורים מקסימים ומופלאים (ביניהם "עיניים נוצצות", "בני בגאז'", "ביקור בתא הטייס"), 12 שחשבתי שהם סתם טובים, ו- 6 סיפורים די מעצבנים. אני חושבת שחוה המורה היתה מסכמת את כל הנתונים הללו ב"טוב מאוד +".

אני אוהבת את העובדה שקרת ממשיך לדבוק בפוזיציית המלאך שלו, זה שתמיד מבין את הצד השני, הופך את הרע לנסבל. אני לא אוהבת, ולא אהבתי מעולם, את המקומות שבהם המלאכיות וההתיילדות גולשים לנאיביות הגובלת בפאתוס ("מחשבה בצורת סיפור" מהקובץ הנוכחי, כמו גם "חובזה" מ"צינורות"). פה ושם אפשר להבחין בהתפתחות סגנונית ותעוזה ספרותית חדשה (למשל בסיפור "ג'טלג").

אך מי שמצפה למצוא את האור והגאולה הספרותית והמוסרית החדשה ב"אניהו" (זמורה-ביתן), נראה שיתאכזב. מי שמצפה מהאדם שהצעיד את הספרות העברית את אחד מצעדיה הגדולים בעשור האחרון לעשות צעד נוסף, לא ימצא כאן את מבוקשו. התקיעות לכאורה של קרת קשורה בעובדה שהוא מראש מדבר בתקיעות, מתוך חוסר אפשרות לומר וכל זה. במובן מסוים הוא עומד באותו המקום כפי שגם אנחנו לא התקדמנו, לכן הדברים שלו עדיין רלוונטיים - רדומים ובועטים כמונו. ברור שאנחנו רעבים להתרעננות, לקולות חדשים, דווקא מתוך הכלום המחניק שלנו, ונכון, אין רק דרך אחת לכתוב, אבל בחייאת אנשים - אי אפשר לצפות להכל מבנאדם אחד!

השורה התחתונה, הפשוטה, הסתומה אך המשמעותית ביותר בעיניי היא זו: בניגוד לרבים אחרים, אתגר קרת פשוט יודע לכתוב. ושימותו הקנאים.