דיינו

פתאום באמצע הכל פוצח ערוץ 33 בתוכנית מוזיקה שבועית חדשה, "דאט פופ", שמכוונת לאלטרנטיבה מבלי להתבייש ומבלי להתנצל ומבלי להניד כפכף. כאילו שזה הכי טבעי שערוץ 33, מגרש המשחקים הנצחי לשעבר של הקיסר ג'ו בראל, יעיז להתנהג ככה. ובעצם הרי, שחוק וידוע אך לא מספיק, אנחנו אמורים להיות רגילים לתפוקה כזאת. כך אמורה להיראות השגרה של ערוץ ממלכתי שלא זורק על רייטינג וציצים, לא?

טוב ויפה, הבה ניגש לתפריט. ובכן, התוכנית, אותה עורך ומגיש ערן דיה, מחולקת לוידיאו קליפים, שניים-שלושה וחצי משפטים אינפורמטיביים על כל אחד מהם, וראיון נושאי כלשהו. מהקליפים אני מרוצה כמו סאטיריקן דתי לאומי תחת שלטון שרון. בתוכנית הראשונה, שימו לב לבייב, שודרו הקליפים הבאים: החדש והמעולה של קורנרשופ ("Lessons Learned From Rocky I to Rocky III") , אחד של דקס ריידרז, עוד אחד של ויקטור דופלקס, "הידן פלייס" של ביורק, איזה אחד של שאנטל שצולם כולו בתל אביב, ו"פילו" של קפיטול ק' – אחד הקליפים מהמומלצים ביותר, שאותו אפשר לתפוס בקלות בוואלה! WOW, אם רק תזיזו את התחת שלכם. אין ספק ששווה לתפוס את "דאט פופ" בשביל לקט שכזה.

הבעיה היא בחומר המצולם. דברי הקישור של ערן דיה עוד מרככים את הלב עם כוונותיהם הטובות, אבל הראיון (לפחות זה בתוכנית שראיתי – שנערך עם ערן זקס מהזירה הבין-תחומית בירושלים) עשוי ובנוי בצורה נוראית. כבד לי לכתוב את זה, שכן באמת אני מלא הערכה על היוזמה והאמונה של הפרויקט הנחוץ הזה, אבל חומרים מסוג הראיון ההוא פשוט אינם ראויים לשידור שלא במסגרת קהילתית. אם שאר החומר המצולם של "דאט פופ" נראה ככה, אז אני בשיא הגרוב הטוב ממליץ לערן דיה לוותר על החלק הזה של התוכנית. הרעיון להתאוורר במעט סיקור תרבות היה מעניין ומותח, אבל כנראה שאם אין את האמצעים, המטרה לא מקדשת שום דבר. התמקדו במוזיקה ובקליפים האלה. אין בזה שום רע, ויש בזה מחסור גדול.


* "דאט פופ" משודרת בערוץ 33 בימי רביעי בשעה 22:40