לכל שבת יש מוצאי שבת

אם החיים לימדו אתכם שהמשפט "טעות לעולם חוזרת" עלול להתממש באחוז ניכר של מקרים שבהם מעורבים אנשים שהשם שלהם מתחרז עם ארון, הרי שהשבוע אתם מוזמנים להתבאס בעת צפייה ב"מלכוד 82", סדרה של חמש תוכניות בהנחיית טלי ליפקין שחק הבוחנת, במלאת עשרים שנה ל"מבצע שלום הגליל", את מלחמת לבנון ממבחר זוויות שחושפות תמונה שעושה רע על הנשמה הציונית. ואם נוסיף לכך את האלמנט העדכני, מבצע/מלחמת "חומת מגן" שנמצא כבר חודשים בשיא ההייפ שלו, הרי שהאנלוגיה המתבקשת כאן רק מוסיפה עוד קיסם למדורת ההבלים. משמע שמספיקה חצי שעה של התבוננות בפרק הפותח, "כרוניקה של מלחמה ידועה מראש", כדי להבין שלכל שבת יש מוצאי שבת, שכל חור בלילה הוא שחור ושאריק שרון אמנם דפק את המדינה כבר פעם אחת, אבל מתחשק לו להביא בנו עוד איזה אחלה של קינוח.

כך ש"מלכוד 82" גדולה הרבה יותר מסך התיעוד ההיסטורי שלה. היא מטאפורה מטרידה להווה. גם כשהיא ממקמת את עצמה במקום מרכזי ברשימה ארוכה של עדויות מצולמות המציגות את מלחמת לבנון, סיבותיה ונגררותיה באור לא ממש סימפטי ומתעדת את האבסורד שבאבסורד של האבסורד עד כדי כך שלעתים נדמה שגם אם שר הביטחון אריק שרון, אדריכל מבצע שלום הגליל, ידע והעמיד פנים שלא ידע, עבד על בגין והממשלה בעיניים וחצה את קו ארבעים הקילומטר בלי למצמץ בכלל, הוא בעיקר חיפש תירוץ כדי להעניק למדינת ישראל מלחמת וייטנאם קטנה משלה. זה עשה רק טוב לתעשיית הסרטים המקומית. וזה בעיקר פחות מצחיק בגלל שנהרגו שם אלפי אנשים.

ציטטות נבחרות מתוך הפרק הראשון של אישים כדוגמת עמרם מצנע, עו"ד מיבי מוזר, מזכיר הממשלה לשעבר אריה נאור ואחרים, מעלות תמיהה אחת גדולה לגבי יכולתו של ראש הממשלה שרון להקיש מתוך ההיסטוריה היותר מדי קרובה: "שרון שאף ליצור מציאות חדשה בלבנון", "שרון ביקש לשנות את המצב הגיאו-אסטרטגי", "פתרון לבעיה הפלסטינית", "אין לנו יכולת לכפות פתרון מדיני בתהליך צבאי", "מה שקרה לנו בלבנון יכול לקרות לנו שוב".

משהו פה טיפה'לה מסריח – אם המבט הכל כך רלוונטי עשרים שנה אחורה חושף זהות כמעט מטופשת עם המצב שלנו היום, אז איך זה ששרון ממשיך לבקש לשנות את המצב הגיאו-אסטרטגי, ליצור מציאות חדשה בשטחים, להחליף את ערפאת ולכפות פתרון מדיני בתהליך צבאי. מה, הוא לא שם לב לדמיון המקרי הזה? (הערה: שאלה זו היא שאלה כמעט רטורית ואין בינה לבין המציאות שום קשר).

ליפקין שחק מתמודדת היטב ובעקשנות מול רפול, רמטכ"ל מלחמת לבנון, כשהאחרון מעמיד פנים שהוא לא שומע ולבסוף מגיב ב"לא זוכר" מתחמק כשהיא שואלת אותו על מסקנות משחק המלחמה "תרגיל שושנים" שנערך כמה חודשים לפני תחילת המבצע ושניבא את השגת כל מטרותיו. מעניין אם גם שאול מופז יגיד שהוא לא זוכר בעוד כמה שנים. בכל מקרה, מדהים לראות כיצד הדרג הצבאי, כולל אלוף פיקוד צפון דאז אמיר דרורי, מצליחים להתחמק ולענות באופן לא קונקרטי על שאלות קונקרטיות ביותר ואיך הם לא נותנים, גם היום, למציאות הקשה והאובייקטיבית להפריע לראיית העולם הצבאית הזקפתית שלהם.

לאנשים שהיו שם בזמן אמת קרוב לוודאי ש"מלכוד 82" לא תחדש הרבה – הם חוו את שבירת הקונצנזוס הישראלי, הם חשו על בשרם את הטמבליות של המלחמה הזאת והם עברו את תהליך הסקת המסקנות (ולא ממש ברור אם הפנימו אותן או לא). אי לכך "מלכוד 82" חשובה דווקא לדור הצעיר, בלי קשר לימנים או שמאלנים או מפוכחים (מלחמה שנמשכה כמעט עשרים שנה ושניתן היה לפתור אותה בצ'יק צ'ק יחסי זה לא עניין פוליטי), היא חשובה לחיילים של היום, שמבט אחד בסדרה המרתקת הזאת צריך להדליק להם את האמאמא של הנורה אדומה – חבר'ה, היינו כבר בסרט הזה. זה חרא של סרט.

* "מלכוד 82", א-ה (השבוע), 22:30, ערוץ 8