הגעגועים ללואי תרו קשים מנשוא, וכל מה שיש לערוץ 8 להציע (מלבד התופין עליו נדבר היום) זה סיבוב נוסף על העונה המוכרת ההיא של "סוף שבוע פרוע". כדי לא להכעיס אותנו יותר מדי החליטו בערוץ לרכך את הכניסה לשידורים החוזרים בשני ספיישלים מיוחדים. מסתבר שאפשר לקנות אותנו בזול. הספיישל הראשון, "כשלואי פגש את פול ודבי", ישודר השבוע, ואילו השני, "כשלואי פגש את ג'ימי", ישודר ביום שני הבא. אחר כך חוזרים שוב לשגרה, אבל עד אז אנחנו פוגשים את לואי המוכר בטריטוריה קצת שונה.
מה שמייחד את שני הספיישלים הללו (שניים מני רבים, שבתקווה נזכה לראות כאן בעתיד) היא העובדה שלואי לא מראיין בהם אנשים אלמוניים, אלא סלבריטיז בריטיים מדרגה ראשונה, שאמנם לא ממש מוכרים אצלנו, אך בארצם מזוהים בדרגת הדודו טופז. העובדה שמדובר באושיות טלוויזיוניות מוכרות מבטלת את הנאיביות וחוסר הניסיון שאפיין את קורבנותיו של לואי ב"סוף שבוע פרוע" וגם מוסיפה להם לא מעט אינטרסים ציבוריים המעמעמים את הרצון והנכונות שלהם לכנות ולחשיפה מלאה.
זה הבדל אחד, אבל ההבדל המשמעותי יותר הוא העובדה שגם לואי הוא לא אנונימי בשביל המרואיינים האלה. אם בביקורים של לואי בארצות הברית, בדרום אפריקה או בהודו אפשר היה להגיד "חוכמה גדולה - הלואי הזה נראה כל כך נחמד ולא מזיק עם המשקפיים החנוניים שלו, לא פלא שכולם בוטחים בו ונפתחים אליו", הפעם זה ממש לא ככה. הפעם לואי צריך לשחק במגרש הביתי שלו, בו כולם יודעים מיהו, למה הוא מסוגל ואיזה נזק תדמיתי הוא יכול לגרום.
ולמרות הרזומה הבעייתי שלו נמצאו הסלבז הבריטיים שיהיו מוכנים להיחשף במשך שבוע שלם לצוות הצילום של לואי תרו. לא שהם לא היו זהירים ולא שהם לא ניסו למכור לו משהו שהוא בשום פנים ואופן לא הסכים לקנות (לפעמים בעקשנות ילדותית שחורגת מגבול הטעם הטוב, מצדו של לואי), אבל העיקר שהם הסכימו. וכפי שתראו, זה נבע בעיקר מהעובדה שכבר אין להם מה להפסיד.
המשותף לפול דניאלס ודבי מק'גי מהתוכנית האחת, ולסר ג'ימי סאוויל מהתוכנית השנייה, הוא ששלושתם הם has beens. שלושתם היו כוכבי ענק באנגליה בזמנם (שבממוצע נמצא בערך בשנת 76'), ואילו היום הם עדיין מוכרים, אבל בעיקר בתור פאנץ'-ליינים בבדיחות נוסטלגיה בריטיות (או בתור אורחים בReady Steady Cook כשפיי מסטפס מבטלת).
סר ג'ימי סאוויל, שבטח יצא לכם לראות בבי.בי.סי פריים בלקט של תוכניות "טופ או דה פופס" ישנות (הטיפוס המוזר ההוא עם הקארה המחומצן והפוני שנראה כמו מדוזה לבקנית), היה המנחה של "טופ אוף דה פופס" במשך עשרים שנה וכן של תוכניתו האישית, "ג'ים יסדר את זה". הוא מחזיק בתואר דוקטור למשפטים, הוא קיבל תואר אבירות מהאפיפיור, בנוסף לזה שקיבל מהמלכה, ואילו היום הוא סתם זקן תמהוני אך מיליונר שמוכן לעשות הכל כדי שלא ישכחו אותו, כשמה שהוא יכול לעשות למען מטרה זו בימים אלה זה בעיקר מעשי צדקה. פול דניאלס מוכר בתור הקוסם המפורסם ביותר בארצו, כשדבי מק'גי מזוהה בתור אשתו והאסיסטנטית הנאמנה שלו, זו שקופצת בחדווה מתוך תיבות במופעי הקוסמות שלו. היום פול הוא קוסם בדימוס בן שישים פלוס, ואילו דבי, בת הארבעים פלוס, ניצלה את העובדה שעול האסיסטנטיות ירד מכתפיה הצנומות, חזרה לאהבתה הראשונה הריקוד ופתחה (במימונו של בעלה) להקת בלט.
כאן לואי תרו נכנס לתמונה, כשכוונתו האמיתית היא למצוא את הסדקים הכה צפויים באושרם של כוכבי העבר הללו, בעוד שכוונתו הרשמית היא לבדוק מיהם באמת סר ג'ימי סאוויל והצמד פול ודבי. על פניו לא בטוח שיש הבדל מהותי בין שתי הכוונות.
ג'ימי סאוויל, כצפוי, הוא חתיכת משיגינע שמסרב לשרוך שרוכים ומעשן סיגר בזמן שהוא עושה כושר. מסתבר שהוא חי במשך כל חייו עם אמו, עד למותה לפני שלושים שנה. הוא מעולם לא נישא ואפילו לא החזיק בחברה קבועה, כי האשה החשובה לו ביותר עד עצם היום הזה היא אמו. במקרה הזה הלך ללואי די בקלות. למרות שסאוויל מאוד משתדל להוכיח לצופים בבית שהוא מאושר ומצליח כתמיד, והוא מודע לאורך כל הדרך לכך שלואי הוא ברנש שמוטב להיזהר ממנו (סאוויל אפילו מכנה את תרו "דג פיראנה"), מהר מאוד כושל סאוויל בלשונו ומגלה שמצבו הנוכחי הוא באמת לא משהו. לא רק שהוא מתגעגע לאמו המנוחה, הוא צריך לצלצל לצלם מקומונים בסקוטלנד כדי לדווח שהוא שבר את הקרסול בעת טיפוס על ההר שבחצר בית הקיט שלו כדי לקבל מהתקשורת את תשומת הלב שהוא זקוק לה כמו אוויר לנשימה.
במקרה דנן הצליח לואי תרו, כמו תמיד, לחלץ סיפור אנושי טראגי-קומי שהוא כמעט ביזארי מדי בשביל להיות אמיתי. במקרה של פול ודבי הוא הצליח הרבה פחות. למרות שלואי התאמץ נורא לגלות שפול ממורמר מהעובדה שאור הזרקורים מופנה בהווה על אשתו ולהקת הבלט שלה ולא עליו, ולמרות שהוא חיפש סימנים לכך שדבי מנצלת את פול או לכך שהיחסים ביניהם מעורערים, הוא בסך הכל מצא זוג חמוד ומאושר, שתומך אחד בשני לאורך כל הדרך. נכון שדבי, הצעירה בהרבה מבעלה, היא טיפה פלרטטנית, ונכון שהם סירבו להראות ללואי חלק מהחדרים בביתם, אבל זה עדיין לא אומר שמשהו שם רקוב מהיסוד, כמו שלואי ככל הנראה קיווה למצוא.
שני הספיישלים האלה מוכיחים שלואי תרו מסוגל להנפיק פורטרטים דוקומנטריים מרתקים ומצחיקים כתמיד, לא משנה אם מרואייניו יודעים מיהו או לא, ואם אנחנו יודעים מי הם או לא. הבעיה היחידה היא שנדמה שלואי נשבה יותר מדי במיתוס של עצמו, מיתוס "המראיין התמים כביכול שיכול בחמישה מהלכים להוציא כל מרואיין כנציג הפתטיות עלי אדמות". הוא אמנם משמר את הסקרנות האמיתית שלו ואת הזיקה שלו לאנושיות בסיסית, אבל הבעיה היא שגם כשהוא אמפתי, באיזשהו מקום הוא עדיין חש צורך לצחוק על כולם. העובדה היא שבסוף התוכנית על פול ודבי נאלץ אפילו תרו להודות שמדובר בסך הכל בזוג נחמד ואוהב. רק שאחרי כל מה שעברנו ביחד אני לא בטוחה שלא שמעתי נימה של ציניות בקולו.
* "כשלואי פגש את פול ודבי", יום שני, 10 ביוני, 23:05, ערוץ 8
"כשלואי פגש את ג'ימי", יום
זהירות חנון נושך!
10.6.2002 / 9:34