ב-1983, עם החידושים הספרדיים של "האשה שאתי", עשה דויד ברוזה את הקרוס ההכרחי, הלואי-להבי, בדרך להפיכתו לכוכב על במושגים ישראלים. הכרחי, משום שכל אחד מהקליבר הזה זקוק לטוויסט מסוים באפיון שלו, שיעזור לו לחצות את המגזרים ולהתנחל בקונצנזוס. אחר כך באו עשר שנים של הצלחה לא משהו במגזר הישראלי, לצד הצלחות מסוימות בשוק האמריקאי, עד ל-1993, שנה שבה כבש שוב את הישראליות עם אלבום ההופעה במצדה. כמעט עשר שנים נוספות עברו, כמו גם תאונה קשה והחלמה. האם ברוזה יציית לסטטיסטיקה ויאסוף מחדש את הלבבות עם אלבומו החדש, "זה הכל או כלום"?
נדמה לי שלא. אתם יודעים איך זה בקריירות כאלה. יש אלבומים מצליחים, ויש אלבומים סתם. האלבום הזה נועד להיות סתם. עם "הפקה מוזיקלית ואמנותית" של יזהר אשדות, ומעורבות בסטטוס גבוה של האחרון, ששומר על אווירה מקצועית ונוסחאתיות הפקתית ברמה גבוהה במיוחד. ולכאורה אמורה זו להיות שעתו היפה של ברוזה, עם כל הלטינו שיק שמסתובב שם בשוק, אבל השירים והלחנים עקרים ולא מזיזים.
השיר הטוב באלבום הוא "עכשיו מחר", שאותו כתב גלעד כהנא מלהקת ג'ירפות, ובו משתתף גם אלון אולארצ'יק על הפסנתר. מעבר לזה, הכל באמת משעמם את השועלים העירניים ביותר. תמלילים של מיכה שטרית (יש גם יחד עם אלונה קמחי), שכבר הפך למומחה בלכתוב סתם שירים לסתם אלבומים, שיר אינסטרומנטלי דאנסי גניחטי ייצוגי, קצת יהונתן גפן פולק ("הולך ממקום למקום"), והרבה גיטרות קלאסיות. ומה הקטע הפושה עם התמונה הקרובה חושפת הקמטים בעטיפה, שעושה רושם שהופכת לסטנדרט ישראלי לאלבומי גבריות מסוקסת/עדינה. האם שלמה ארצי צריך לרשום עוד פטנט או שהוא מפרגן להשתמש בזה באלבומים של הד ארצי?
תכ'לס, הפריע לי שלא היה פה שיתוף פעולה עם שלומי שבת. אני גם מעוניין שכל הזמרים והזמרות האלה יחזרו לשיר עם ר' מתגלגלת. לטעמי זה ישפר קצת את המצב רוח ויתרום למאמץ הלאומי. ואני גם מצר על כך שבמאחורה של הדיסק, איפה שאנשים מסוימים לפעמים כותבים את שמות השירים שלהם באנגלית, אימץ ברוזה את הגישה המתרגמת. אני חושב שהגישה הפונטית היא הרבה יותר יאה ומתאימה לרוח הימים. חן חן.
* דויד ברוזה, "זה הכל או לא כלום", הד ארצי
תברר אצל שלמה אם זה בסדר שדויד ילבש ג'ינסים קצרים
10.6.2002 / 9:48