קאם טו חניבעל, ניגר

"באד קומפני" שייך לשרשרת ארוכה של סרטי הזוג המוזר המשתלשלת לאורך שנים של סרטי פעולה. הנוסחה פשוטה ובעלת אחוזי הצלחה גבוהים: שני הפכים גמורים, אחד מסודר ושקט, השני בדרך כלל כושי, נאלצים לשתף פעולה כדי למנוע אסון לאומי ובדרך הופכים לחברים הכי טובים. "נשק קטלני", "שעת שיא", "גברים בשחור" ו"מת לחיות 3" הם מעטים ומוצלחים מני רבים. על פניו, הזיווג בין סר אנטוני הופקינס וכריס רוק הוא תמוה בדיוק במידה הנכונה כדי להצליח. אבל הוא לא. סרטים מסוג זה נבנים ופורחים על הדינמיקה הזוגית. הבמאי ג'ואל שומאכר מסתפק בנכוחותם של השניים על הסט ולא טורח לבנות ביניהם איזה קשר. דמותו של הופקינס פלקטית ומשעממת, ובכל מקרה לא מתחברת לדמותו של כריס רוק בשום אופן. במהלך כל הסרט הם נמצאים זה ליד זה אך לא נוצרת ביניהם שום אינטראקציה, הם אינם משלימים אחד את השני, ואם לדקדק, גם לא מי יודע מה משתפים פעולה.

ג'ואל שומאכר הוא במאי טוב. ברזומה שלו אפשר למצוא את "8 מ"מ" המצוין, את "הלקוח", וגם, כמובן, את "בדרך למטה", אחד הסרטים הטובים ביותר של שנות התשעים. אז מה קרה לו? קרה לו בדיוק מה שקרה לרידלי סקוט ב"בלאק הוק דאון". ג'רי ברוקהיימר קרא לו. ברוקהיימר הוא מהמפיקים הכלכליים שיש. בלי לבחול באף אמצעי הוא מכוון ופוגע בארנקיהם של הצופים. "ארמגדון", "חופשיות על הבר", "פרל הרבור" ועוד רבים וגרועים נושאים את שמו. ב"באד קומפני" הוא כנראה ראה השקעה מהירה ובעלת כדאיות מוגבלת, אולי טסט-קייס לסרט הבא שלו עם שומאכר, "ורוניקה גורין". וככה זה גם נראה. "באד קומפני" הוא מה שנקרא סרט מהצד, חלטורה לגבי כל הנוגעים בדבר.

קולות רבים צצו ושאלו הכיצד חניבעל "הופקינס" לקטר, הנחשב לאחד השחקנים האיכותיים בנמצא, משתתף בחלטורה הזו. אני באופן אישי לא הופתעתי. הוא אמנם זכה לגלם את ניקסון, פיקסו וטיטוס, אך בסופו של יום לקטר היה ולקטר ישאר, וכמה כבר אפשר לצפות ממי שמצלם בימים אלו את "הדרקון האדום - שתיקת הכבשים 3".

כבר כמה שנים שניגריות מוכרת. במקביל להפיכתה של המוזיקה השחורה למיינסטרים שבמיינסטרים, גם הקולנוע התמקד בגיבורים ובדמויות שחורות חובבות היפ הופ. רק שאפיון האפרו-אמריקאי הקולנועי לא ממש נבע מהקהילה השחורה אלא מבמאים לבנים עם פרשנויות חופשיות ביותר על ההוויה הכושית. כך למשל נולדה, לטוב ולרע, דמותו של הניגר הצעקן, ששוכללה לכדי שלמות על ידי כריס טאקר ב"שעת שיא". ברוקהיימר, שכבר עשה קופה על האופנה הזו ב"בחורים רעים" (דווקא סרט טוב, שאת המשכו נראה ב-2003), דרש בוודאי משומאכר שיעשה לו "ריל ניגר" בסגנון דומה. הקריקטורה אותה מגלם כריס רוק היא התוצאה.

מדובר כאן, איך אומרים, בסרט הום סינמה קלאסי.