הומו מי שלא יוצא מהארון

אנדי וורהול בא מפיטסבורג, פנסילבניה. "כשאתה גדל בעיר קטנה, עור גרוע, עיניים גרועות, גיי ושמנמן/ אנשים מסתכלים עליך בעין עקומה… יש רק דבר אחד טוב בעיר קטנה/ אתה שונא אותה ויודע שאתה חייב לעזוב", כך ניסחו לו ריד וג'ון קייל את החוויה הפיטסבורגית של וורהול באלבום לזכרו (Songs for Drella, 1990 “Smalltown”,). טראומטי, אין ספק. פיטסבורג, פנסילבניה, היא המקום שבו ממוקם העיבוד האמריקאי לסדרה הבריטית המוערכת “Queer as Folk" ("קוויר בעיר", שקיבלה אצלנו זמן מסך רק בשידורי הלוויין). באנגלית שמרו על השם גם עם חציית האוקיינוס, בעברית זכתה הסדרה אמריקאית לשם אחר: "הכי גאים שיש". בשבת בלילה תעלה בערוץ 3 העונה השנייה של הגאים האמריקאים.

בניגוד לאנדי וורהול, ששמו, אם זכרוני אינו מטעה אותי, עדיין לא נזכר בסדרה, ועשרות שנים אחרי חוויותיו הקשות, החיים הטלוויזיוניים של הגייז הפיטסבורגיים נראים בכלל לא רע. יש בעיות וקונפליקטים עם הסביבה הסטרייטית (לצאת או לא לצאת מהארון), עם המשפחה, ובינם ובין עצמם, ויש גם חיי קהילה תוססים וגב של חברים הכי טובים שיש. אם תשאלו את אמט האניגן, הומו נשי סטריאוטיפי ופשוש אמיתי, הוא יגיד לכם שהחיים סבבה, פיטסבורג סבבה, ובכלל מה שמטריד אותו בימים אלה זה בעיקר העובדה שהתחת שלו לא מוצק כשהיה. בריאן קיני ההורס כבר נשאל למה הוא לא עוזב לניו יורק, ענה שלא יוכל לשלם שם על לופט מדהים כמו שיש לו, דיווח על עזיבה צפויה, התבדה מהבטחה שניתנה לו ונשאר באותו מקום ובאותו מעמד: הזיון הכי נחשק בקהילה. מייקל נובוטני המלוקקי התלבט והתלבט, בא לעשות את הצעד והאירוע הטרגי בסיום העונה הראשונה שיבש את התוכניות. האם הוא יישם אותן במהלך הרגעים האפורים עד העונה החדשה? אל תדאגו, לא הולך להיות כאן שום ספוילר.

כדי ממש ליהנות מ"הכי גאים שיש" צריך ככל הנראה לא להכיר את המקור. בדרך כלל מצביעה ההשוואה בין מקור אנגלי לעיבוד אמריקאי על נחיתותו של האחרון ("המפצח", למשל, זכתה לגירסה אמריקאית רעה; הידיעה על כך ש"רגליים קרות" עומדת בפני אותו מעבר תרבותי גורמת למפח נפש גדול, כי למה להרוס משהו כל כך טוב). אפשר להניח שהסדרה הבריטית היא חתרנית ונועזת יותר גם בלי שיזעקו זאת מי שצפו בשתי הגירסאות. כל עוד זה נשאר ברמת ההנחה, ההתמכרות לגירסה האמריקאית היתה תהליך קל ומהיר.

כבכל מוצר אמריקאי, לא חסרים ב"הכי גאים שיש" רגעים צ'יזיים או מופרכים, אבל היא מדלגת בקלילות מעל מכשול סדרות הפלסטיק הסטרייטיות עם הדרמות בגרוש, הדמויות הסטריליות והדיאלוגים המנדנדים (ע"ע "ג'ק וג'יל"). יש בה לא מעט הברקות ורגעים קומיים מוצלחים, היא משתמשת היטב במרכיבים של סקס, סמים, מועדונים וקאמפ, והדמויות שמנהיגות אותה אמינות ומעוררות אמפתיה (הומואים כלסביות כסטרייטים). אז מה אם היא לא גרמה לאף הומו לצאת מהארון, לשנות את תפיסת העולם או להתערער רגשית – כמה סדרות כבר יכולות לגרום לדברים כאלה? – היא פשוט מספקת הנאה צרופה עקבית במרחב טלוויזיוני שבו אין הרבה רגעים כאלה. חוץ מזה, מתי בפעם האחרונה סגרתם פרק עם "ראנדוו" של בייסמנט ג'אקס?

העונה הראשונה נהנתה משיבוץ במסגרת שידור מושלמת: שישי בחצות. פתיחה הולמת ללילה שנמשך במסיבה או חלופה מלאה ליציאה אל ההמון (כי בילוי בוודיז ובבילון עם החבורה כרוך בהרבה פחות מאמץ ולרוב בהרבה יותר עונג מאשר השתכשכות בביצה התל אביבית). העונה השנייה משובצת משום מה במוצאי שבת בלילה. משבצת פחות הולמת, אבל זה לא ימנע ממי שרוצה לגלות מה עלה בגורלו של ג'סטין, להחזיק אצבעות לדיוויד ומייקל, לגדל את גאס עם מלאני ולינדזי, לפרגן לטד, למות על אמט ולחשוק בבריאן לעזוב הכל ב-23:35 בשביל לקבל את המנה השבועית.


* "הכי גאים שיש" משודרת בערוץ 3 ביום שבת בשעה 23:35