פלצניקו

"פרויקט מקום", רצועה יומית בת אורך חיים של שבוע שעולה הערב בערוץ 8, היא מסוג ההפקות שמבקשות לתווך בין העם לאמנות מודרנית. העם פוחד מאמנות מודרנית. הוא במיוחד מפחד מוידאו-ארט. זה נראה לו פלצני כזה. פלצני כמו המשפט: "בעידן הווירטואלי-דיגיטלי, הפוסט-מודרניסטי והרב-ערוצי, 'פרויקט מקום' מבקש למקד את תשומת הלב במקום, באתר, באזור – בנקודת ציון ממשית, ייחודית ומשמעותית". או כמו: "'פרויקט מקום' נועד לאפשר למתבונן שיטוט וחיפוש שסופם גילוי של מקום ממשי, כתגובה על התעצמות המימד הווירטואלי בחיינו". נו, פלצני כזה. אבל מה? העם אוהב טלוויזיה. מת על טלוויזיה. לכן הוא יצפה בוידאו-ארט בטלוויזיה. לא במוזיאון. לא בגלריה. כן בטלוויזיה. אחלה.

עשרים יוצרים מתחומים שונים ומתוך תווך גילאי רחב גויסו למיזם שהגה עמית גורן. קולנוענים (רוב), אמנים, צלמים, אנשי עט (מיעוט), חרש תרבות אחד, חוקרת תרבות אחת והיסטוריון של צילום אחד. מאוד אקלקטי, כלומר לא מונוליטי, לא הומוגני ובשום אופן לא הטרוגני. גורן העניק לכל אחד ואחת חמש דקות שלמות, כמה שניות של ראיון מקדים ובוודאי ביקש מכולם לייצר טקסט של מקום. כן, כן, לא להתבלבל, בדיוק כך. טקסט של מקום, כלומר "מקום כאתר מסוים, כאזור של התרחשות, כמצב דרמטי, כסיפור אישי, כזיכרון - מקום הנושא משמעות ייחודית עבור כל במאי ובמאי", ובשום אופן לא כסתם מקום. אחלה.

אז איך היה? לא כל כך אחלה. בגדול, העיקרון שתמיד עובד, דווקא עובד גם כאן. כשאנשים מדברים על יצירתם, כלומר, כשהנחתומים מעידים על עיסתם, או בדרך מחוכמת יותר להעיד על עיסתך – כשהם משלבים יסודות אוטוביוגרפיים ביצירה שלהם, סיכויי ההצלחה של העבודות פוחתים משמעותית. כשהם יוצרים מחוץ לעצמם הסיכויים עולים. מעין כלל ברזל מטופש כזה. לא שהאמנות המקומית יוצאת בשן ועין מהמפגש הזריז הזה עם הקהל בבית, אבל סרטים כמו "על הסף" של אריאלה אזולאי, "כת התקליט" של חן שיינברג, "מדינת נווה-שאנן" של חיים דעואל-לוסקי, "שפריץ" של מריה פומיאנסקי - ונאמר זאת בנועם רב - לא תורמים לקירוב לבבות במיוחד. מרבית הסרטונים מותירים את הצופה אדיש. בודדים מספקים את הסחורה.

ולכן, הנה הוראות הפעלה למשתמש המתחיל: יום א' – לא לוותר. להתעכב על העבודה המעולה של תמר גטר, "העיוורת". להתעכב על הקליפ המטריד של ענר פרמינגר, "מגרש הרוסים". יום ב' – לוותר. חד וחלק. יום ג' – לוותר באופן חלקי. להתעכב על העבודה הקשה לצפייה של ענבר תבור, "רצח ברחוב פנקס". אפשר לקנח את היום עם "סוף, סוף" של אורי צייג. יום ד' – לוותר. חד וחלק. יום ה' – לוותר באופן חלקי. לבדוק את היחסים עם "אינוונטר" של דורון סולומונס. להיפרד מן הפרויקט עם "נען שלי", עבודה משותפת של מכבית אברמזון ואבנר פייגרלנט.


* "פרויקט מקום" משודר בערוץ 8 בימים א'-ה' בשעה 22:30
בנוסף יוקרן הפרויקט במוזיאון ישראל בירושלים מה-20 ביוני ועד סוף יולי