נושאים חמים

העולם הזה איום, כבר עדיף פצצת אטום

דנה קסלר חושבת שהאוטופיה של "בולו'בולו" בהחלט יכולה לסחוף את מי שממש רוצה להיסחף

נקודת המוצא היא שההיסטוריה האנושית לא היתה חייבת להתרחש כמו שהיא התרחשה. לא רק שהיא לא היתה חייבת, זאת בכלל טעות שהיא התפתחה כמו שהיא התפתחה. קחו את התקופה הפלאוליתית, למשל, זאת שהיתה לפני חמישים אלף שנה. סבבה של תקופה. אחר כך הכל התחיל להתחרבש, וחבל, כי באמת שהכל היה יכול להיות אחרת.

המחשבה על איך היה יכול להיות שיגעה את PM, בחור אחד מציריך שממש לא מבסוט מהמציאות. למרות שספרו של PM, "בולו'בולו" (שתורגם זה עתה לעברית ע"י יאיר אור, 19 שנה אחרי שיצא לראשונה בגרמנית), טוען שלא מאוחר מדי לשנות את המציאות ואת החברה הכלכלית השלטת, והוא אפילו כולל לו"ז מפורט, לפיו אם הכל ילך כשורה אפשר יהיה להגשים את האוטופיה תוך ארבע שנים (כלומר עד סוף 87'), עולה ממנו בעיקר הרגשה של החמצה. כלומר, יכול להיות שההיסטוריה באמת התפקששה והעולם היה יכול להסתדר אחרת, בסידור אותו מציע PM, ויכול להיות גם שזה היה הרבה יותר טוב מהמציאות העכשווית שצמחה לה ללא התראה מאז המהפכה התעשייתית, אבל נראה שעכשיו באמת מאוחר מדי להחזיר את הגלגל לאחור. נראה שכיום אפילו הסופר עצמו מודע לעובדה הזאת, כי בהערות המצורפות למהדורה החדשה של הספר הוא הוסיף ש"את בולו'בולו יש לקרוא כמעין פתקית משאלות אישית, לא כתוכנית פוליטית". ובאמת, אם לא לוקחים את ההצעה לסדר העולמי החדש הטמונה באוטופיה הקצת מצחיקולה הזאת באופן לגמרי מילולי, בהחלט אפשר להפיק מ"בולו'בולו" לא מעט תועלת והנאה.

בחלקו הראשון של "בולו'בולו" (הוצאת אוב – ז.ע.פ) נפרשת לנגד עינינו התרמית הגדולה של חיינו, שאם במקרה לא שמנו לב נשלטים על ידי מה ש-PM מכנה "מכונת העבודה הפלנטארית". מכונת העבודה הזאת הופכת את חיינו לגיהנום עלי אדמות, עד ש"לרבים מאיתנו אין התאבדות או מלחמה גרעינית עוד בגדר איום, כי אם הגאולה הברוכה מן הפחד, התשישות והשיעמום".

זאת, מיותר לציין, לא האמירה הרדיקלית האחרונה בספר, שכן על מנת לחוש את המוטיבציה הכרוכה בניסיון לסדר את העולם מחדש לסוג של חיים שבטיים, חסרי כסף וחסרי מדינות, צריך תיעוב די רציני כלפי הסידור הנוכחי. משם ממשיך PM בניתוח פוליטי וכלכלי של העולם כולו, שהפשטות והפשטנות שלו אמנם מעט מחשידות, אבל הדמגוגיה שמאחוריו והלהט שבו הוא מנוסח מוצלחים מספיק כדי להיות משכנעים. אחרי שהוא משכנע אותנו שמכונת העבודה היא אויבינו, מציע לנו הספר איך לפרק אותה (על ידי שלל פעולות חתרניות שמטרתן פגיעה במידע, פגיעה בייצור ופגיעה בשכפול), ובשלב השלישי הוא נותן את המתכון האלטרנטיבי הגדול: בולו'בולו.

באוטופיית הבולו'בולו, כאמור, אין כסף ואין מדינות. העולם מחולק לבולואים – מעין קהילות או שבטים של כ-500 איש בכל אחת – בהם מקבל האדם אלפיים קלוריות יומיות, מקום לינה, סיוע רפואי וכו', כשהאדם יכול לנדוד בעולם ולהתארח בבולואים אחרים. הבולואים יכולים להיות שונים זה מזה כיד הדמיון הטובה, כשחלק מהסוגים האפשריים המצוינים בספר הם, לדוגמה, לסבי-בולו, פליי-בולו, עברי-בולו, תנ"ך-בולו, מאזו-בולו, צמחו-בולו, במבה-בולו, דיגיטל-בולו, אנלוג-בולו, פאנק-בולו והייטק-בולו (הייתי ממציאה פה איזו בדיחה, אבל נראה לי ש-PM עקף אותי בסיבוב). השפה הבסיסית המאחדת את כל הבולואים בעולם (כאשר זה לא פוסל את קיומן של שפות אחרות, מקומיות) היא האסה'פילי, והיא כוללת רק מספר קטן של מילים וסימבולים הנחוצים לתקשורת דחופה.

כל איבו (יחיד/אדם) רשאי לקבל טאקו (תיבה מפח מוצק שגובהה ורוחבה חמישים ס"מ ואורכה מאה ס"מ) מן הבולו שלו, כשהאיבו רשאי לעשות כל העולה על רוחו במה שנכנס לטאקו, ואילו כל שאר כדור הארץ מיועד לשימוש ציבורי. בעולם הזה אין חוקים או תכתיבים הומניסטיים, וכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. על פניו זה נראה כמובן בעייתי ומסוכן, אך PM מיטיב להסביר למה זה הגיוני ואפילו הרבה פחות מסוכן מאשר בעולמו (לאף אחד אין אינטרס לגנוב, למשל).

ככל שממשיכים לקרוא את "בולו'בולו" נכנסים עמוק יותר לעולם המשונה עליו חולם PM, עולם שבו כל איבו יכול לקבל נוגו (כמוסת זהב בקוטר 0.9 ס"מ ובעובי 3.7 ס"מ המאובטחת על ידי מנעול קומבינציה סיבובי שבתוכה מצוי חומר הגורם למוות מידי) מהבולו שלו, עולם שבו כל מה שלמדנו לקבל כמובן מאליו בעולמנו שלנו נבחן מחדש ("רחצה, החלפה יומיומית של בגדים, חולצות לבנות – אלה הם טקסים של משמעת העבודה, והם משרתים את הבוסים כאמצעי בקרה באשר ל'מסירותם' של הכפופים להם. אין להם תפקיד יצרני ישיר, ואף לא תפקיד היגייני של ממש. ניתן להיווכח בכך על סמך כך שאנשים רבים מתרחצים פחות, מתגלחים פחות ומחליפים פחות בגדים, כאשר הם נמצאים בחופשה").

"בולו'בולו" עוסק בעת ובעונה אחת בתיאוריה ובפרקטיקה, והאמת היא שכשזה מגיע לפרקטיקה, בייחוד כשיורדים לפרטים הקטנים, העניין נשמע די משונה ולפעמים אפילו קצת מופרך, אם כי לא נטול היגיון פנימי. ההיגיון הפנימי של PM, שמצליח בקלות רבה לבטל את האוטופיות המודרניות המסורתיות יותר בהצבעתו על העובדה שהן מבוססות על מודלים טוטליטאריים, יכול אפילו לסחוף את הקורא. בתנאי שהוא רוצה להיסחף, כמובן.

מיותר להתווכח על שאלת המעשיות היישומית של "בולו'בולו" (או על השאלה - מי באמת רוצה חיים כאלה?), כי נדמה שלא בכך העניין. היטיב מי שהגדיר את הספר על כריכתו האחורית כ"תרגיל מחשבה מבריק ומשעשע, לעתים אך מקאברי, המעורר התחשבנות מרחיקת לכת עם אורח החיים המודרני והפוסט-מודרני". אני קצת יותר סקפטית לגבי המשך דבריו: "אבל 'בולו'בולו' הוא גם פרויקט מעשי ביותר, שאין כל סיבה כי לא יהפוך למציאות".

אם אתם מצדדים בטענה השנייה (וערים לעובדה המאוד תובענית ש"הפתרון הוא גלובאלי או שאינו פתרון כלל") ומעוניינים להיענות לאתגר הבולואי במובן המעשי של המילה, אתם יכולים לבוא לפגישת ההקמה של קבוצה שתצא לנגב להקים את הבולו המקומי הראשון, שתיערך בחנות הספרים האלטרנטיבית "סלון מזל" (מונטיפיורי 30, ת"א) ביום שישי הזה (21.6) בשעה 15:00.