בחייאת יעלי, המצב בקאנטים, תרימי עוד קצת את החצאית

חלק לא מבוטל מן הדוגמניות, הדוגמנים ואנשי התעשיה שהגישו פרסים בטקס פרסי האופנה לשנת 2002 מתחו בדבריהם קו מפורש בין מצב הרוח הישראלי והאופן שבו בגדים יפים ובחורות חתיכות יכולים לכאורה לעודד אותו, או לפחות לעשות אותו קצת יותר צבעוני. עד כדי כך שליהי אלון, הזוכה בפרס דוגמנית השנה, הגדילה לעשות ונתנה בהתרגשות את כל הכבוד לצה"ל, לקול מחיאות הכפיים של הקהל באולם. גם המוזיקה שליוותה את כל האירוע היתה, באופן יוצא מהרגיל, כחול-לבן לחלוטין, והכל לכבודה של היצירה המקומית, שגם היא בתורה עוזרת למורל ולגאווה.

ואני הרגשתי קצת לא נעים: לא ידעתי שבאירוע בוהמה שכזה יבואו לחזק את ידיו של אריק במלחמתו הצודקת ברעים, ובטח ובטח שלא תיארתי לעצמי שחלוקת פרסי אופנה תישא סטייל פטריוטי תקיף. אם בשנים קודמות כל טובל'ה וטובל'ה ג'וניור ידעו לדקלם "אסקפיזם", הרי שהשנה כל תעשיית האופנה מרגישה שיש לה חוב מוסרי כלפי מי ששומר על הביטחון שמקנה לאנשים את הזכות למות בפיגועי תופת בחצאיות של קסטרו.

אבל אני לא אתן לנקיפות המצפון הלאומניות של הדוגמניות של "כתומנטה" להפריע לי ליהנות, דווקא להפך – השנה היתה לי תחושה שכל הנוכחים משתדלים מעל ומעבר כדי לעשות לכל החיילים שצופים בהם עכשיו קצת שמח על הנשמה. בכל זאת, מצווה.

הנה יעל בר זוהר, מנחת הטקס המסורתית, היא יודעת שעיני האומה נשואות ומתחננות אליה: "יעלי, המצב בקאנטים, תרימי עוד קצת את החצאית, בחייאת רבאק". ואכן, גם ג'נין צריכה להיכנס לכוננות ספיגה חרמנית אחול בלועה – בר זוהר במחשוף עמוק ושמלה שעליה בדיוק מדברים כשאומרים "אופק מדיני". ואין כמו הבז'ז'ים הבאמת מפוארים של בר זוהר כדי להחדיר בפלוגת צנחנים קצת מוטיבציה. הפולקעס, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר. בתור אחד שכבר הבחין בדיסוננס הזה במחזמר "מרי לו" שבכיכובה, אני הייתי ממליץ ליעל בר זוהר לוותר על פלג הגוף התחתון ככרטיס ביקור. זה פוגע באחוז המתנדבים ליחידות עילית.

שאר הבחורות גם כן עשו עבודה טובה יחסית כדי להראות לאנשי המילואים שיש ויש להם בשביל מה להילחם – הדוגמנית המצליחה בנכר שרון גניש, שירז טל ולינור אברג'יל שהגישו את פרס יצרן השנה, מלכת היופי לשעבר אילנית לוי ואיה ושירלי שדפקו מונולוג מרגש על הקושי האמיתי שבלבצע את התפקיד המבדר שלהן אצל גיא פינס בעיצומם של ימים קשים אלו.

אגב, בעבר הצהרתי כאן ב"וואלה! תרבות" שלא הייתי מביא לא באיה ולא בשירלי, ואני מעוניין לתקן. לאחר שהבטתי בצמד מכמה זוויות, שמתי לב שיש לשירלי אחלה ציצים וגוף סבבה. הדבר גרם לי לחזור בתשובה – בשירלי הייתי מביא. באיה, כמובטח, לא הייתי נוגע עם מקל. אחר כך דודי בלסר, שהוא בוודאי הפנטזיה האולטימטיבית של חיילי גדוד הנח"ל החרדי, זכה בפרס דוגמן השנה בפעם הרביעית ברציפות. טקס פרסי האופנה – זאת ציונות!