לא בא לי

בקי, בת 21, חולמת לפרוץ לתודעת קהל צופי הפורנו, או לחלופין, להתחתן עם בנקאי עשיר, רצוי מלונדון. בכלל, בקי אוהבת את רעיון הכסף הקל. בכדי לממש אותו היא מוכנה לסחור בגופה. יש לה גוף טוב – בעיקר כשהיא מכסה אותו בטייטס קצרים ובחזייה שחורה עם רצועות ורודות – והיא לא מתכוונת לתת לאף אחד לגרום לה להתבייש בו או בשימוש שהיא מצאה לו. היא נהנית לחשוף אותו, ולמרות שלפעמים מבטים לטושים למחשופים המופרזים בהם היא מתכבדת גורמים לה להרהר על כך שגברים הם חלאות ורוצים רק דבר אחד וכו', בקי אינה מאמינה בקלישאות. גם לא בדמעות.

היא עובדת כנערת ליווי מטעם עצמה ויש לה אפילו תיבת דואר אלקטרוני, בה היא מסננת פניות שנראות לה "ישירות מדי". אבל היא עייפה מלהיות הסוכנת של עצמה ולאחרונה החליטה להעביר את הטיפול בענייניה לטובת סוכנות ליווי גדולה. ברגעים שלפני היציאה למסיבה – בבירמינגהאם – בקי שותה שיכר תפוחים תוצרת בית, אוספת את שיער המקלות שלה לקוקו מהודק, מציירת אודם על שפתיה, שבאמצען פירסינג. ממש באמצע. לבקי יש פוני קצר ומצח גבוה. היא מרגישה יפה, וצלם במסיבת הסוכנות סידר לה "גיג" בירחון בשם "אסקורט". היא, ככל הנראה, צעירה מכדי להיות מודעת לקיומה של אירוניה בעולם.

במטלוק – עיירת ילדותה ומקום מגוריה (בקי מתגוררת אצל ההורים בחדר מעוטר בפוסטרים מקושקשים של M&S) יש רק דוכן עיתונים אחד, והוא לא מעודכן. הוא מציע למכירה את ה"אסקורט" של חודש פברואר, אבל אנחנו כבר בחודש אפריל. בקי לא מתעצלת, היא עולה על האוטובוס לפייל הסמוכה – מרחק 50 ק"מ – ורוכשת את ה"אסקורט" המעודכן. כשהיא מוצאת את עצמה בתוכו, פשוקת רגליים, בפנים ששוכנעה להעמיד, עירומה, היא מתמלאת תחושת מעורבת של ביאוס ושיחוק. לרגע היא מרגישה מפורסמת. במשנהו היא מרגישה מחוללת, מופקרת, זולה, קלה להשגה. הילדה הקטנה של אמא שמפחדת להיתפס.

השמועה והתמונות עושות להן כנפיים עד למטלוק. למגזינים האלה יש רשת הפצה מבוישת, דיסקרטית, אבל אפקטיבית מאוד. אחיה יושב עם חבר בבר, בקי לצדם, החבר בוהה בבקי. אין סיכוי בעולם שהוא יצליח לארגן את ה- 700 פאונד שבקי גובה ללילה. שלושתם מעשנים ושותים פיינט ארוך ומר של "גינס". אחיה של בקי מתלוצץ על חשבונה. החבר חושב על כסף. אמה היתה מעדיפה שבקי תעסוק במקצוע "שיביא לה יותר כבוד". "מה למשל?", שואלת המראיינת. מה למשל? "אני לא יודעת", משיבה האם. "משהו עם כבוד".

בקי בוררת בקפידה את הלקוחות. בעל סוכנות הליווי התפקע מצחוק כששאלה באלו אמצעי הגנה עליה לנקוט מפני מטורפים. "תקני אקדח", הוא מייעץ לה. בנימה שכולה הלצה. בקי אינה מבינה את הבדיחה. היא בוחרת להיוותר רצינית. היא "בשונה מפרוצות שעושות את זה עם כל אחד, בכל מקום", מתגאה בכושר השיפוט שלה. לא עושה את "זה" עם "כל אחד". היא נזהרת, ורוצה לעשות את זה בסטייל. משהו עם כבוד.

המלון על חשבון המזמין, כך גם סידורי הנסיעה והאש"ל. איש עסקים אוסטרלי שהתארח בלונדון השאיר לה אש"ל של 300 פאונד. בקי הולכת לקרוע את "טופ שופ". מלאי חולצות הבטן שלהם בסכנה אמיתית. בקי מרוצה, בסך הכל, למרות שהיתה יכולה להיות יותר. מרוצה, זאת אומרת. "זה לא עסק קל", היא מבארת, "אבל אני נהנית ממנו". בקי מדברת על כסף.

"נערות ליווי" אמורה לחרמן אתכם. מטרת מנהל התוכניות של ערוץ "אגו" היתה להעמיד לכם את הזין. היא ממוקמת בין "פיפ שואו" ו"העולם הנפלא של המין", שתי תוכניות פורנו רך, במסווה של דוקו-סקס. מבחינה זו, "נערות ליווי" אמורה להיות דוקו-סופ, הצצה (מחרמנת) אל היומיום של נערות הליווי. אבל היא מדכדכת ומטרידה, בוודאי לא מגרה. בגוף של בקי - כשהוא כלוא בחלומות הנאיביים, בנאליים, מכמירים, על תהילה – אין שום דבר מעורר. אתם יכולים להתעקש להעמיד אותו, אם אתם רוצים. זה עולה לכם הרבה פחות מ-700 פאונד לחצי שעה. כל אדם והטריגרים הארוטיים שלו. אבל מבט אחד בגופה המושלם של בקי יעביר לכם את החשק לעשות את "זה" עם נערה, תמורת כל סכום שהוא, בכל מלון שהוא, ויפורר את שאריות האמון שעוד נותר לכם במעשה הזה, שאנו קוראים לו בטעות "מין".


* "נערות ליווי" משודרת בערוץ אגו ביום ד' ב-02:00 וביום ה' ב-01:00