ניק דרעק

לג'מה הייז אין אחות שמנגנת בכינור, אז היא לקחה את דייב פרידמן שיפיק לה את התקליט. כעת היא מתחרה סימולטנית על שני תארים: "גיבורת הצ'יק-רוק החדשה בחוג היזיזות של דוסון" ו"דיסונאנס השנה". ג'מה הייז היא זמרת פולק-רוק אירית צעירה ונאה, אלטרנטיבית ברבע גרוש, עם קול כמו של הסולנית של הקורז, סינגר-סונגרייטרית רגישה כזאתי (פגשתם בחיים שלכם סינגר-סונגרייטרית לא רגישה? אם היא לא היתה רגישה, היא היתה טלרית בבנק!), ומאז שהיא הוציאה את האי.פי “4:35 AM” בשנה שעברה היא נחשבת להבטחה הנשית בארסנל האקוסטי של הלייבל השיקי "סורס", לצד גיבורי האקוסטיקה החדשה כמו Kings of Convenience ו-Turin Brakes. היא גם מצהירה בכל הזדמנות שהלהקה האהובה עליה ואחת ההשפעות הגדולות על המוזיקה שלה היא מיי בלאדי וולנטיין. תשכחו שאמרתי את זה, כי ברגע שתשמעו את התקליט שלה זה רק ישבור לכם את הלב (מעניין מה יש לקווין שילדס להגיד על זה).

האהבה של הייז למיי בלאדי וולנטיין, וגם העובדה התמוהה שדייב פרידמן (האיש שמאחורי הסאונד של מרקורי רב, ספרקלהורס והפליימינג ליפס) הפיק את אלבום הבכורה שלה, “Night on My Side”, לא ממש ניכרת, שכן מה שיש להייז להציע הוא פסקול סטנדרטי לחלוטין לתהפוכות אמוציונליות על רקע נוף פסטורלי. וגם במקומות הבודדים בהם הטאץ' של פרידמן ניכר (על הטאץ' של שילדס בכלל אין מה לדבר), זה ממש לא עוזר. זה רק מתסכל. כי יש רגעים יפים בתקליט – חלקם אקוסטיים, רכים ועדינים וחלקם דווקא יותר נויזיים – רק שהרגעים הללו מצויים במעברים האינסטרומנטליים, אותם מחריב קולה של הייז בבת אחת ברגע שהוא נכנס ומחזיר אותך מחלומות בהקיץ על השדות הירוקים מאחורי הבית של ניק דרייק חזרה לעולם הזמרות הרגישות הרגילות והצפויות.

ואגב, להביא את פרידמן להפיק תקליט של ג'מה הייז זה כמו להביא את אייל שני לבשל ארוחה מהמצרכים של מקדונלדס! כמו להביא את מייק לי לביים סרט עם הקאסט של "לחיי האהבה"! כמו להביא את אלכס פרגוסון לאמן את הפועל קרית-גת! מה אני אגיד לכם? כל היהודים חלטוריסטים.


Gemma Hayes - Night On My Side, הליקון