כריסטופר ריב: "כל כלב בא יומו"

ההחלטה לאפשר לסם ריימי לביים את "ספיידרמן", אחד הסרטים המבוקשים ביותר של השנים האחרונות, היתה תמוהה ביותר. ראשית, עד כה היה ריימי ידוע בעולם הקולנוע בעיקר כבמאי הבי-מובי "Evil Dead" על שני סרטי ההמשך שלו (שלושתם סרטים מומלצים בהחלט – אבל ממש לא החומר של המיינסטרים). שנית, הפרויקט המשמעותי היחיד שביים מאז האחרון שבאותם סרטים (שיצא ב-93') הוא "המהירים והמתים", מערבון בכיכוב שרון סטון. את האיש הזה, החליטו בסוני ובחברת הקומיקס מרוול (לה שייכות הזכויות על "ספיידרמן" הקומיקס) להפקיד על אחד הסרטים הכי מעניינים של העשור. על התרגום הקולנועי של אחד מספרי הקומיקס החשובים בהיסטוריה. אין מה לומר, נפלאות דרכיה של הוליווד.

בבסיס סיפורו של פיטר פארקר - הוא טובי מגווייר, הוא ספיידרמן - עומדת הנחת בסיס שנוסחה היטב (בנושא אחר לגמרי) בידי איש העט האמריקאי דלמור שוורץ: עם חלומות באה אחריות (באנגלית זה מצלצל יותר טוב: "In Dreams Begin Responsibilities"). פיטר פארקר הוא חנון ענק שחולם על מלכת הכיתה (קירסטן דאנסט) וחוטף ללא הרף מהבריונים של השמינית. בביקור כיתה תמים במעבדת מחקר של עכבישים עוקץ את פארקר "עכביש-על", ובבוקר שאחרי כבר גדלים לפיטר זיפים על הידיים. עכשיו הגיע הזמן לקבל את האחריות שמגיעה יחד עם החלומות המתגשמים ולצאת להציל את העולם.

ההמשך טריוויאלי. גילוי הכוחות, סדרת אימונים שמטרתה להשתלט עליהם, הצלחה כבירה לזמן קצר ולבסוף עימות עם יריב שווה כוח בדרך אל הקרב האחרון, כשברקע מתחולל סיפור אהבה משולש בין הסופר-גיבור, הגיבור כאדם מהשורה והבחורה. אין מה להתחמם על המבנה הצפוי: במקרה הזה מדובר בנאמנות פשוטה למקור הקומיקסאי המוצלח. בדרך תקבלו גם את הפיקס שלכם בדמות בניינים מתפוצצים ואנימציה שצולחת בנקל את ה-אתגר: איור דמות אדם בסרט שאינו מצויר. גם ניו יורק של "ספיידרמן" (שצולם ברובו ברובע קווינס וכלל בתחילה גם צילומים של מגדלי התאומים, שנחתכו החוצה ברגע האחרון), על כל דמויותיה, היא שילוב מוצלח של דמויות קומיקס מובהקות (עורך העיתון תאב הפרסום, למשל) ועיר רגילה לחלוטין.

אבל כל אלה טריוויאליים בשנת 2002 ולא יגרמו לאף אחד לקפוץ מהכיסא. השאפו האמיתי של הסרט הזה מגיע דווקא לסם ריימי, שמוסיף לעיסה הזאת ערך חשוב והופך את "ספיידרמן" לסרט נעורים מקסים ומצחיק ומריר ונוסטלגי (גם אם חוטא בקלישאות), בסגנון ג'ון יוז ("שמתי ברז למורה", "מועדון ארוחת הבוקר"). העולם של פיטר פארקר מתואר באופן רומנטי כעולם נעורים חינני, כמו פעם, לפני שסרטים בכיכובו של פרדי פרינז ג'וניור השתלטו על הז'אנר. וזו הסיבה העיקרית שהופכת את "ספיידרמן" לסרט כל כך מוצלח.