"המקור"
באופן אירוני, אנחנו חוגגים את התוכנית שכנראה הביאה לסופו של ערוץ 10. "המקור", שנולדה מתוך תוכנית האקטואליה של עפר שלח ורביב דרוקר, היתה תוכנית תחקירים אמיצה ונשכנית, שהלכה בכל הכוח על הראש של האנשים החשובים במדינה פוליטיקאים וטייקונים כאחד.
כטלוויזיה, היא ויתרה על איסלוטרציות מקושקשות והשתמשה בכישרון רב ברהיטות ובניסיון המסך של אנשיה. "המקור" תמיד ניצבה מול תוכניות הריאליטי הדורסניות של ערוץ 2 ותמיד היתה אלטרנטיבה ראויה, כלב שמירה אמיתי שיחסר מאוד לא רק בערוץ 10 אלא בטלוויזיה המסחרית בכלל.
"הישרדות"
שבע שנים שלמות חיכינו עד שפלא הריאליטי "הישרדות" עשה הגירה והגיע גם לישראל. הפורמט המבריק והמטריד שהחל בשנת 2000 בארצות הברית ומשלב אלמנטים מ"בעל זבוב" ועד "להתחיל מחדש" נחת גם אצלנו לפני חמש שנים והספיק להריץ חמש עונות ישראליות, עד לזו של עונת ה-VIP שצולמה כבר אך עתידה לגמרי לא ברור.
"הישרדות" היתה טובה כשהיתה טובה, אבל היתה מצוינת כשהיתה רעה, והליהוקים שלה, ובעיקר אלו של העונה ראשונה, היו רעים ומצוינים בו זמנית. מאז הפורמט נמרח, נמתח והתגלו בו כל מיני פרכות אבל את חסד העונה הראשונה שאפשרה לנו לראות מה באמת ישראלים מסוגלים לעשות בג'ונגל את החסד הזה לא נשכח.
"המסע המופלא של גידי ואהרוני על דרך המשי"
תוכניות על בישול, לפני בישול וליד בישול לא חסרות לנו באף אחד מהערוצים, שלא לדבר על ערוץ האוכל הייעודי שמחלקת הרכש שלו בתחום גם היא מרשימה במיוחד. אבל "המסע המופלא של גידי ואהרוני על דרך המשי" היתה הרבה יותר מתוכנית אוכל, בטח שיותר מתוכנית טיולים.
כך למרות שהטייטל הרשמי שלה כלל מסע בעקבות איטריות ובצקים שונים על דרך המשי, היה זה לא פחות ממסע אקזיסטנציאליסטי של שני גברים ישראלים מתבגרים שחולקים זה לזה חיבה מצחיקה ומאוזנת. הנרגנות החמודה של גידי גוב מול האופטימיות הידענית של ישראל אהרוני השלימו יחד תוכנית שהיתה כנראה אחד המוצרים הטלוויזיונים הכי שלמים ומושלמים שערוץ 10 הצליח להוציא אי פעם תחת ידו.
"לונדון את קירשנבאום"
שנים נאלצנו להסתפק ב"ערב חדש" ולאחר מכן ב"חמש עם" ונגזרותיו, עד שהגיעו שני שועלי התקשורת ירון לונדון ומוטי קירשנבאום. שני המגישים הוותיקים הראו לנו שתוכנית אקטואליה פרה-מהדורה לא חייבת לסבול מקצב איטי עד טרחני שמבריח את הצופים או לחלופין להסתכם ברגשנות מאוסה ובהנחיה קונפורמיסטית שדוחפת לנו את התוכן אחרי שעבר במטחנת ה"איך זה הרגיש?".
שני המאסטרים, שמעולם לא התיימרו למצג שווא של אובייקטיביות, כיסחו פוליטיקאים בשידור חי, האזינו רוב קשב למנתח מוח או מומחה כזה או אחר ורקדו עם להקה מתחילה כלשהי. הפרספקטיבה ההיסטורית והידע העצום שלהם הושלמו באירוניה והומור עצמי ויצרו מוצר טלוויזיוני מעניין באמת. בשל סקרנותם הבלתי נדלית ובאמצעות קאדר הפרשנים של הערוץ הם הצליחו להציג תמונת עולם מורכבת של הנעשה סביבנו ולהתעסק בתכנים שלא היו זוכים לחשיפה באף משבצת אחרת בטלוויזיה. השניים שרדו את הזזת השעה לטובת טלנובלת הטייסים ואימפריית הרכילות כי מנת האקטואליה המחכימה והרהוטה הזאת היא משהו שאנחנו כבר לא יכולים בלעדיו. כל מה שנותר לנו כעת הוא לקוות שלא נצטרך להסתפק בשני הזקנים מהחבובות.
"היפה והחנון"
בניגוד לאינסטינקטים, טלוויזיית טראש זה לא בהכרח מדד איכות, אלא יותר ז'אנר טלוויזיה מבדרת, גילטי פלז'ר שלא תצאו ממנה ידענים גדולים יותר, אבל מבדרת. ובידור ממש לא מוכרחה להיות מילה גסה. "היפה והחנון" למשל, היתה טראש עשוי היטב, והתנגשות היקומים בין חנונים חכמים וביישנים למהבולות יפות ומשעשעות היא מפץ קטן ומבדר מאוד.
השילוב המאוזן בין ההנחיה של פיני טבגר שזכר שלא לקחת עצמו ברצינות גדולה מדי; העריכה המדויקת בעלת הפסקול האינטליגנטי והליהוקים המבריקים הצליחו לא רק לסחוט את הלימון העסיסי הזה עד תומו, אלא אפילו עשו את הבלתי אפשרי והכניסו רומנטיקה נאיבית ומתוקה לתוכנית שהיתה עלולה להיות מפח נפש לכל הנוגעים בדבר.
"תיק סגור"
היכולת לפצח את האטום שהוא יצירה תרבותית ישראלית היא אתגר שמעטים מצליחים לעמוד בו. "תיק סגור" של רשף לוי ושי כנות היתה כזו. יצירה שנטועה עמוק בלבנט, תוך שהיא שומרת על התכתבות בלתי פוסקת עם התרבות האמריקאית. חוקר תל אביבי שחצן שמוצנח אל תוך תחנת המשטרה המאובקת בבאר שבע, ופוגש שם התנהלות אחרת לגמרי מזו שהוא למד להכיר הייתם מצפים שזה יתפוצץ לכם בפרצוף כמו פיניאטה של קלישאות, אבל זה לא קרה.
"תיק סגור" הציגה בימיו הראשונים של ערוץ 10 סטנדרטים חדשים של הפקה ותסריט והביאה לעולם את השפם של דני גבע ואת הלב של אורי קלאוזנר. סדרת משטרה שלא מנסה לחקות תוכניות שהיא לעולם לא תוכל להידמות להן באמת, אלא מייצרת יציר כלאיים חדש, מרגש, מותח ואפילו סוריאליסטי לפרקים.
"היום שהיה"
כמו כל דבר במציאות הישראלית בשנים האחרונות, גם "היום שהיה" קיבלה את הסטמפה שלה בדרך המקובלת היחידה חיקוי ב"ארץ נהדרת". הסיבה שרבים כל כך התחברו ל"מבולבלים? גם אנחנו" של אסי כהן עושה גיא זהר נבעה מהאופן שבו התוכנית הזו התנחלה בלבבות ולמעשה סימנה את שלטון רצועת הלילה של ערוץ 10, כשלפניה גיא פינס ולאחריה לילה כלכלי החזקה מאוד לכשעצמה.
גיא זהר הציע את הפנים הנחמדות שכולנו רוצים לראות בסוף היום ואת התמהיל האלגנטי של קשה, רך ומטופש. בלי פולו-ריאליטי, בלי מילים גבוהות מדי, בלי לזיין את השכל: זה באמת היה היום שהיה, וכזה שהיינו רוצים לחוות בכל יום.
"מגדלים באוויר"
כשעלתה לאוויר "שבוע סוף" והמבקרים חגגו על גופתה המביכה, היה מערכון אחד שבכל זאת, הצליח להעלות חיוך על פניהם המיואשות של הצופים: "אשכנזים בוכים". הפרומו המפוברק לסדרה שאינה קיימת בכיכובם של, ובכן, אשכנזים בוכים. כן, רבים קצו בצרותיהם של אנשי הפריבילגיות. מי שהיתה שק האגרוף אליו כוונו החיצים היתה "מגדלים באוויר", שלמרות שלקתה בחולי המאוס של "אוי אוי אוי, אני לא מצליחה לנגן על הצ'לו שלי", עדיין היתה מיצג עדין ורגיש של דרמה משוחקת היטב. שלוש בנות שחוזרות לבית הוריהם, עם הרבה שתיקות, מבטים רבי משמעות ורגעים קסומים של חן. ואלון אולארצ'יק.
"העולם הבא"
עוד לפני שנפרד מדסק החוץ של ערוץ 10 לטובת ענייני הפנים הבוערים בכנסת ישראל, ניצן הורוביץ התעסק בפוליטיקה; לא בהיבטים הביטחוניים-מדיניים שלה, אלא במה שמשפיע באופן מיידי הרבה יותר על חיינו הסביבה, הבריאות, הכלכלה. בניגוד לפוליטיקאי ארצנו שאמורים בתיאוריה לדאוג גם לנושאים אלה אך בפועל מתעסקים רק במצבם בסקרים כאן ועכשיו, הורוביץ הפנה מבט אינטיליגנטי ומעמיק אל העתיד. הוא עסק בתופעות שמעצבות כעת את האופן בו נחיה מחר ועשה זאת מבלי להיות טרחני או להלאות את הצופים בבית.
מי שהתרגלנו לראותו בפינות פרשניות אצל "לונדון וקירשנבאום" או בחדשות, הצליח לצאת מן האולפן אל לוקיישנים מסביב לעולם ולשאת על כתפיו סדרת דוקו שהיתה לא פחות מלהיבה, מחכימה ומעניינת. אה, וגם בכנסת הוא עושה עבודה לא רעה בכלל.
השתתפו בהכנת הכתבה: לילך וולך, הדר טורוביץ', חן רוזנק ועינב שיף
משבר בערוץ 10: כל הכתבות והדיווחים
ערוץ 10: איזה סדרות אתם אהבתם? שתפו אותנו בפייסבוק