פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דנידין, החמישייה הסודית ועוד: פרידה מספרי חבורות הילדים

      מותו של ממציא "דנידין" וההוצאות המחודשות של "החמישייה" ו"השביעייה הסודית" מעלים את השאלה: האם בכלל יש לספרים האלו עדיין מקום?

      ביום ה' האחרון הלך לעולמו שרגא גפני ז"ל, שנודע גם בשמות העט "און שריג" ו"אבנר כרמלי"; גפני עסק שנים רבות במקביל בתרגום ספרי ילדים, וכמובן גם בכתיבתם, כאשר הדמות המפורסמת ביותר שברא היא דנידין – אותו ילד בלש מלא תושייה, שבבליעת שיקוי פלא הופך לרואה ואינו נראה. דנידין, על כוחותיו המיוחדים והמעוררים את הדמיון הילדי, והתודעה הישראלית-לאומית המפותחת שלו, היה כלי שרת בידי גפני לעיצוב הנוער הישראלי לערכים "עבריים" כפי שכינה אותם – אומץ, תושייה, עצמאות, גאוות לאום, הגנה על המולדת וכו'. עם השנים, עלתה גם ביקורת נגד חלק מהמסרים של גפני, שנראו כמיושנים, שוביניסטיים, ואפילו גזעניים, בעיקר כנגד "האוייב הערבי".

      דנידין, עם זאת, לא היה הדמות היחידה של גפני שבמרכזה עמד ילד המפלרטט עם עולם המבוגרים, ועם הרפתקאות הדורשות הפעלת מיומנויות בלשיות. שריג שהושפע והעריך מאוד את איניד בלייטון הסופרת הבריטית, תירגם את סדרות ספריה "החמישייה הסודית" ו"השביעייה הסודית", ובהמשך כתב בהשראתה גם את "הבלשים הצעירים", ואת "השביעייה הסודית שלנו". צירוף המקרים יוצר הזדמנות עצובה גם להיפרד מגפני וגם לבחון את ההקשר בו יצר וממנו הושפע במבחן הזמן.

      דנידין (סריקה)
      האם לא פגה כבר השפעת שיקוי הקסם? כריכת הספר (סריקה)

      לאחרונה ראו אור בתרגום מחודש של דנה אלעזר -הלוי "החמישייה הסודית" ו"השביעייה הסודית" של בלייטון, וצירוף הנסיבות המשולבות הזה, מביא לתהייה האם אותם ספרים המהללים עצמאות מוחלטת של הילדים, וחבורות המוצאות לעצמן תעלומות הם פיסת עולם שהולך ונעלם או מורשת על זמנית שיכולה לדבר גם אל ילדי המקלדת.

      למרות ששתי הסדרות תמיד מוזכרות בנשימה אחת, כדאי דווקא לבדל את "החמישייה הסודית", מ"השביעייה הסודית", ולא להתייחס אליהן כאל מיקשה אחת. "החמישייה" פונה אל קהל ילדים מעט יותר בוגר (ומתורגמת ללא ניקוד, למשל), והאינטראקציות בין ג'וליאן, דיק ואן לבת דודתם ג'ורג' והכלב הסודי-למחצה שלה טימותי, מורכבות יותר. העובדה שהספר הראשון בסדרה נכתב ב-1942 היא כמעט מפליאה.

      בלייטון מתייחסת בטבעיות לעובדה שג'ורג'ינה מסרבת להזדהות עם דמותה כאישה לעתיד, ודורשת שיפנו אליה אך ורק בשם הקיצור הטום-בוי ג'ורג'; היא מאפשרת לה למרוד בתפקידה כמנומסת-עדינה-סבלנית כפי שמצופה ממנה. הרפתקאות החבורה הסודית כוללות חתירה בסירה אל אי מבודד, התעמתות עם מבוגרים אלימים, והסתבכויות במעללים שבמציאות המורכבת היום, הורים ידאגו לחזור ולהזהיר מהם. גם כך, ב"חמישייה" יש טיפוח עדין של אחוות החברותא, אהבה בלתי מסוייגת לטבע ולכל מה שיש לו להציע לבריות צעירות, ועיצוב הקשרים בין הדמויות שהולכות ומתעגלות ככל שהסדרה מתקדמת.

      כריכת הספר "החמישייה הסודית- החמישייה באי המטמון" (יח"צ)
      רענן באופן מעורר השתאות. "החמישייה הסודית" (צילום: יח"צ)

      "השביעייה הסודית" פונה לילדים בכיתות הנמוכות - כאמור הסדרה מנוקדת ונוחה לקריאה – על אף שהתרגום הישראלי אינו מוותר על העברית היפה. לכאורה ההבדל העיקרי בין "החמישייה" ל"שביעייה" הוא במספר הנפשות הפועלות, אבל ממעלליהם של פיטר, ג'ק, ג'נט, ברברה, קולין, פם, ג'ורג' והכלב המסורתי הסוגר את השביעייה – סקמפר, נעדרת אותה אלגנטיות שבקלילות לא מתאמצת הפכה את "החמישייה" לחבורה שאפשר ממש לקנא בה. "השביעייה הסודית" מלאה יותר ברוטינות תיחזוק חבורת ילדים ובסימני קריאה נלהבים יותר מאשר בעלילה, ואפשר בהחלט להתייחס אל הסדרה כאל מבוא קצר ל"חמישייה" שמעלה בכמה רמות את ההתייחסות אל חבורת ילדים מגובשת.

      ולשאלת המפתח – האם "החמישייה הסודית", "השביעייה הסודית", ובני דמותם הישראלים הכוללים גם את סדרת ספרי "דנידין" עוברים את מבחן הזמן, והאם יש בהם להציע משהו רלבנטי לילדים כיום? התשובה היא כמובן לא חד משמעית, מ"דנידין" ילדים יוכלו ליהנות בדומה לחיטוט בארגז עם חפצים ישנים ומסקרנים – לא תמיד המשמעות בהירה, אבל הפונקציה שהוא מייצג מזכיר פונקציות דומות ש"הארי פוטר" למשל, ממלא. ספריה של איניד בלייטון, לעומת אלו של גפני, טעונים פחות במסרים חינוכיים גרידא ונהנים באופן יחסי מאווירה חופשית יותר. ספרי "החמישייה" המומלצים יותר, חוצים את מבחן הזמן באורח מעורר השתאות למדי.

      עם זאת, אי אפשר להתעלם או להוריד מחשיבות החלל ששרגא גפני, מילא בספרות הילדים הישראלית כשזו היתה בחיתוליה, ומהיחס החם והמכבד שהיה לו לקהל שלו. ספריו לא תמיד היו פוליטיקלי קורקט במונחים של היום, אבל יהיה מגוחך למדוד אותם רק בכלים האלו. על תרומתו לארסנל הדמויות המיתולוגיות הישראליות, על הפוריות יוצאת הדופן שלו, ועל מפעלות התרגום שלו – על כל אלו, כל מי שגדל על ספריו צריך להוקיר תודה.

      "דנידין" - האם רלבנטי להיום? שתפו אותנו בדעתכם בפייסבוק