לוח הופעות סגורות מלא, כתבה מפרגנת במוסף תרבות נפוץ במיוחד, ועכשיו גם לראשונה בחייה הופעות פתוחות לקהל, בהן ממש אפשר לקנות כרטיסים, אקט סימבולי של הבעת תמיכה מצד הציבור. לו היינו ציניים, היינו אומרים שפרשת המעצר של מרגול היא מהלך מוצלח של יחסי ציבור. הרשעה? סחיטה באיומים? מי זוכר.
אולי כדאי לומר כבר מראש: אין צורך לקרוא לחרם על מרגלית צנעני, וגם אין סיבה שלא תחזור להתפרנס ממה שהיא טובה בו. אין גם מניעה מכך שתופיע מול קהל. צנעני לא הורשעה ברצח. בית המשפט נתן לה שישה חודשי עבודות שירות. הקהל והעיתונות לא צריכים אולי לתת לה יותר. אבל שום דבר? שום הסתייגות? הופעה וראיון עוד בזמן שהיא מרצה את עונשה?
אולי כדאי להזכיר כמה עובדות יבשות: מרגלית צנעני לא זוכתה. היא הורשעה בעבירת סחיטה באיומים. נכון, ניפוח הפרשה לפני כן גורם לכך שהרשעה כזו נראית קלה ביחס למה שהיה צפוי לה, אבל בכל זאת, אם הייתם יודעים שהשכן שלכם הורשע בסחיטה באיומים, הייתם לובשים את החיוך המאולץ שלכם כשהייתם רואים אותו בחדר המדרגות במקרה. לא הייתם מזמינים אותו ישר לקפה ומאפה.
הקליפ לשיר "ילד" שצולם בזמן מעצר הבית של מרגול:
אין גם חולק על חלק מהעובדות: צנעני פנתה לגורם שאיננו בית המשפט, אם נגדיר זאת בעדינות, כדי שיפסוק במחלוקת כספית שהיתה לה. היא נפגשה עם אחד, שלום דומרני. היא גם העבירה מסרים בשידור חי בתכנית הנצפית במדינה. עניינים שדורשים תגובה אחרת מלבד רכישת כרטיס להופעה, או שאלה כמו "איזו רגעים היו קשים במיוחד?" בראיון הראשון.
צנעני עדיין מרצה את עבודות השירות שלה בבית חולים. הוקעה? הסתייגות? חלילה: במקום זאת, היא קיבלה תשומת לב ציבורית בעקבות מסיבת עיתונאים שעשתה. מילא היתה מופיעה בתום עבודות השירות. מילא היתה מתחילה להופיע כעת, רק בלי יחסי ציבור. מילא היתה מתנצלת, או אפילו מדברת בפה מלא על מה שקרה. אבל שום דבר מאלה?
את השאלות הקשות היא לא נשאלה בראיון. אבל נראה שגם הציבור, אנחנו, לא שואלים את השאלות האלה. ומרגול היא לא מקרה בודד. הפכנו לחברה בה גיבורי התרבות נעדרים לחלוטין רובד אתי או מוסרי. זה נכון לאמנים, לספורטאים ולסלבס. זה נכון גם לפוליטיקאים. זה לא שאנחנו שוכחים וסולחים. זה לא שאנחנו לא זוכרים. זה פשוט, לא ממש משנה לנו. כפיים! שיגעון!
מרגול חוזרת למרכז הבמה: מוקדם מדי לדעתכם? שתפו אותנו בפייסבוק