סלט מלפפונים

לא נעים לכתוב על התוכנית החדשה של אדיר מילר אחרי שאמא שלו, שהופיעה בתוכנית, מכריזה בפני כל המדינה ש"זה היום הכי מאושר של החיים שלי". וזה טריק באמת מלוכלך – להביא את אמא שלך לטלוויזיה, לתת לה פינה קבועה והכל על מנת לעורר בנו רגשות אשמה אישיים לנוכח תסביך אדיפוס הזה. ומה תגיד עכשיו, ש"ערב אדיר" זאת חרא של תוכנית? הרי אמא שלו אמרה שזה היום הכי מאושר של החיים שלה. מאחר שגאוות אם היא עניין שרצוי שלא להתווכח עמו, אני חושב שמבחינתו אדיר מילר כבר עשה את כל העבודה. אמא שלו מבסוטה, יותר מזה?

אבל מאחר שאני התייתמתי בגיל מאוד צעיר, אינני יודע מהי אהבת וגאוות אם. לכן "ערב אדיר", מנקודת המבט של יתום שאינו קרוב משפחה של המנחה, היא תוכנית בעייתית. וזה עוד בהנחה. לדעתי היא מועמדת מספר אחת לעוף קיבינימט מלוח השידורים החדש שבערוץ השני בישלו לכבוד הקיץ, מהסיבה הפשוטה שהיא בדיוק בנויה על העיקרון המפורסם של "עונת המלפפונים" – פרק הזמן המשמים הזה שבו אין מספיק צופים (כולם נוסעים לחו"ל) כדי להציב במשבצות השידור שמות מהליגה הראשונה ולכן מסתפקים בשאריות ותחליפי חלב. אלא ש"ערב אדיר" לא מספיק מושכת גם בתור כיסוי תחת טלוויזיוני. אם במילא כמעט אף אחד לא מסתכל, היה עדיף לדחוף במקומה כמה שידורים חוזרים של שידורים חוזרים של משהו. זה יותר זול ויותר כיף.

וכשכבר משקיעים בהפקת מקור, למה להשקיע ב"ערב אדיר"? אם אני מנסה להיכנס לראשם של הוגי הרעיון, אזי בשבילם זאת הליכה על בטוח בהשקעה יחסית מינימלית. תוכנית בידור ואירוח עם בדרנים ואורחים ומנחה חדש ומצחיק. אי אפשר לפספס עם הקונספט הזה. בשביל מילר זוהי הופעת בכורה כסולן בפריים טיים. הוא הגיע אל הארץ המובטחת בזכות פינה בתוכניתו של יאיר לפיד שאנשים מלחשים שהיתה משעשעת. מאחר שהמעמד הנדון הוא לא מי יודע כמה, קטונתי מלומר שהמעמד הזה גדול על מילר ובוודאי שאין צורך לבוא אליו בטענות על כך שהעסק נראה כמו שהוא נראה. אמנם מילר הוא מישהו שלא הייתי באופן אוטומטי מצביע עליו כעל מישהו שראוי יותר משאר עמיתיו הבדרנים להיות ראוי לתוכנית משלו, אבל אם הוא כבר בפריים טיים, אז לפחות את זה נפרגן לו.

כדמות טלווזיונית צעירה, מילר לקח מעט מכולם: אני מזהה בו רמזים להומור הווקאלי של נאור ציון, ניחוחות של יצפאן (כמובן) ואת העמידה המ'צואיסטית וסבר הפנים היפות של יאיר לפיד. מבחינה התכנים, "ערב אדיר" היא מקסימום ערב כיתה: יש מערכונים, מילר מסתלבט על אנשים בטלפונים, מסתלבט על אורחים ומשחק את משחק ה"מי אני?". מונולוג הסטנד-אפ שלו לא מצחיק. מצד שני, כבר שמענו דברים שהם לא מצחיקים באותה מידה, כך שזה באמת לא אסון גדול.

האורחים – גרייניק ואלתרמן ומירי בוהדנה – נשאלים שאלות ועונים תשובות בזמן קצוב של שבע דקות. די סטנדרטי. המערכונים של מילר תמוהים: הוא מחקה את שמעון מזרחי וצוחק על מכבי תל אביב ומריץ צחוקים על אריק אינשטיין ואורי זוהר. לך תבין את פשר העיתוי. בכל מקרה, כל השיגועים וההמצאות הספורות שמנסים להרים את "ערב אדיר" לכדי "מקורי" אינם מחפים על כך שמדובר בחלטורת קיץ שיש בה את מה שיש תמיד. אז למה אדיר מילר ולא גידי גוב? או כל אחד אחר? אין לי תשובה על זה. כל התוכנית הזאת מעמידה בסימן שאלה את היכולת של אמא של מילר לקבוע באופן מהימן כי אכן מדובר ב"יום הכי מאושר של החיים שלי".

גם לאסי וגורי יש אמהות, ואם הן צפו ב"שידורי המהפכה" ששודרה מיד לאחר "ערב אדיר", הרי שלהן דווקא היו כמה סיבות יותר משכנעות לומר שיום שישי האחרון היה אחד הימים המאושרים בחיים שלהם. הבידור העממי של אסי וגורי הוא טוב מאוד מסוגו, ו"שידורי המהפכה", הבנויה על רצף של מערכונים בפורמט של לוח שידורים פארודי, מצליחה במהלכה להצחיק לפחות שבע פעמים ברציפות. אסי וגורי הם צמד קומיקאים מוכשרים ברמת ה"ילדים סורגים לאלוהים". הם מפזרים רוח טובה בקומדיה חיובית והם אפילו למדו כמה דברים משי ודרור בכל הנוגע לחיקויי גועל נפש (אסי בתפקיד הזללני של גברי לוי). הדמויות של תקווה ודויד הן חמודות, אם כי סביר להניח שלא יעבור זמן רב עד אשר ימאסו לגמרי.

בתור שניים שהתחנכו על ברכיו של ארז טל, הם מודעים לכך שצריך איזה משפט רפטטיבי שיתפוס בצורה מניפולטיבית את האוזן של הצופה. וכך, על בסיס "אני יכול לנסות" הטחון, הם מביאים את "מחר יהיה חם ומגניב" כדי שתחזרו אליהם גם בשבוע הבא.