פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פוטו סינתזה 07: 100 להולדתו של ג'קסון פולוק - עקבותיו באמנות העכשווית

      האיש שהפך את השליכטה לאסתטית והראה שקווים צבעוניים יכולים לעלות מיליונים - מדור האמנות חוגג 100 שנה להולדתו של ג'קסון פולוק, צייר ומהפכן

      קלישאת "גם הנכד שלי יכול לעשות את זה", שנשלפת פעמים רבות למראה אמנות מופשטת, חבה חוב מיוחד לג'קסון פולוק; ציוריו של הצייר האמריקאי המפורסם משמשים את המצקצקים לא רק בשל חזותם, אלא גם בשל תהליך היצירה שמאחוריהם. פולוק, שהשבוע מציינים מאה שנה להולדתו (28 בינואר), נודע בכך שזנח את המברשת המסורתית לטובת התזות, השפרצות ומריחות של צבע, לעיתים הישר מן הפחית – היו שראו בכך שרלטנות, אחרים חשבו שמדובר בלא פחות מגאונות.

      על דבר אחד אין עוררין – פולוק, שהיה מהאמנים הבולטים באסכולת ניו יורק לאחר מלחמת העולם השנייה, המציא דרך חדשה לצייר. הוא הוריד את הקנבס מכן הציור, הניח אותו על הרצפה, התהלך סביבו ועליו וליווה זאת במחוות גוף דרמטיות, ובכך ביטל את הריחוק בין האמן למושא האמנות. המופשט האקספרסיבי של פולוק הקצין את הניתוק של הציור מייצוג המציאות, והפך אותו לפעולה יצרית, ספונטנית וחד-פעמית; "איך אתה יודע שהציור גמור?", נשאל פעם פולוק והשיב, "איך אתה יודע שגמרת לעשות אהבה?".

      אמנם כיום, בעידן בו נדמה כי כל הגבולות פרוצים, ההילה הרדיקלית של פולק מתעמעמת מעט. אבל בזמנו ה"ציור פעולה" שלו שינה את עולם האמנות ואיפשר לרבים אחריו להעיז גם הם. חייו האישיים והסוערים של פולוק רק תרמו לבניית המיתוס סביבו – אלכוהוליסט, חם מזג, דכאוני, שבגד באשתו הציירת ומת בתאונת דרכים כשהיה בן 44 בלבד. על סיפור כזה אפילו הוליווד לא היתה יכולה לוותר וחייו ויצירתו של פולוק הונצחו בסרטו של אד האריס משנת 2000, שגרף אוסקר עבור שחקנית המשנה מארשה גיי הרדן. אבל בעוד שהסרט היה אנקדוטה קולנועית לא מאוד משמעותית, החותם של פולוק בעולם האמנות הוא כה נרחב עד שרבים האמנים שיכולים לראות בו את אביהם הרוחני. 56 שנה אחרי מותו, עקבותיו של "Jack the Dripper", כפי שכונה פולוק, בשיח האמנותי לא דהו. הנה כמה דוגמאות.

      פולק אמנם תועד בסדרת צילומים מאלפת של מגזין LIFE מצייר מחוץ לביתו בלונג איילנד אבל מה שעלה על הקנבס לא היה הטבע מסביב, אלא הטבע שבפנים. כחלק מתנועת המופשט האקספרסיבי, הוא ייצג על הבד את החוויה הסובייקטיבית שלו ופירק את הדימוי לאינספור קווים וחלקיקים.

      הצלם הישראלי בועז אהרונוביץ', בדומה לפולוק, אינו מציג את המציאות "האובייקטיבית" שבחוץ. לכאורה עבודתו נראית כצילום של אחד מציוריו של פולוק, אך למעשה אהרונוביץ' צילם כמה ציורים שהוצגו ב-MOMA בניו יורק, פירק אותם למשיכות מכחול וכתמי צבע בודדים והרכיב מהם פסיפס ציורי חדש. כך מתקבל ציור של פולוק שאינו קיים במציאות. בשם העבודה, "צילום פעולה", התייחס אהרונוביץ' לטכניקה הידועה של פולוק – רק העביר אותה מהקנבס לצג המחשב.

      צילום יצירה של ג'קסון פולוק שצילם בועז אהרונוביץ' (יח"צ , בועז אהרונוביץ')
      מקור ראשון. "צילום פעולה" של בועז אהרונוביץ' (צילום: בועז אהרונוביץ')

      התייחסות ישירה נוספת ומוצלחת לפולוק ניתן למצוא בעבודה של שחר מרקוס, "סביח". העבודה מוצגת באוסף הקבוע של מוזיאון ישראל בירושלים בסמוך לפולוק מקורי, בחיבור שמעניק לה משמעות אירונית ומשעשעת במיוחד. מרקוס מדמה את תהליך היצירה הנודע של פולוק, רק מחליף את הקנבס בלאפה ואת הצבעים בעמבה.

      פולוק הלבנטיני:

      תהליך היצירה של ג'קסון פולוק נתפס כמעין הר געש מתפרץ, כזה המתיז את כתמיו בזעם על הקנבס עד שנוצרות בו רשתות סבוכות ומערבולות צבעוניות. ואולם, למרות הכאוס השולט לכאורה בציוריו של פולוק, ישנם חוקרים הטוענים כי ניתן לאתר בהם פרקטלים - דפוסים גיאומטריים חוזרים מתוך אותו כאוס. כך, כאשר נמצאו למעלה מ-20 ציורים אבודים של פולוק לפני מספר שנים, האותנטיות שלהם הוטלה בספק בגלל שלא נמצאו בהם אותם מבנים גיאומטריים שמזוהים עם עבודות אחרות שלו.

      צורות גיאומטריות חוזרות, הדומות לאלה שנוצרו בהתזות של פולוק, מופיעות בעבודה "White Noise" של סימון דקר (DECKER), המוצגת בטמבלר "alecshao". במקרה הזה הצבע על הקנבס הוחלף בסרטי בידוד באוויר, אבל האפקט הוא לא פחות חזק.

      מתוך הטמבלר "alecshao" (צילום מסך)
      חולצת רשת. מתוך הטמבלר "alecshao" (צילום מסך)

      באחד מראיונותיו, הצדיק ג'קסון פולוק את התהליך היצירתי שלו בכך ש"הצייר המודרני לא יכול לבטא את העידן הזה, את המטוס, את פצצת האטום, את הרדיו, בצורות הישנות של הרנסאנס או כל תרבות עבר אחרת".

      נראה כי היצירה הבאה משתמשת בדבריו של פולוק עצמו כדי לקחת את המבע האמנותי שלו צעד אחד קדימה - אל עידן הפיקסלים. עבודתה של הצלמת ג'סיקה איטון (Eaton), שמופיעה גם היא בטמבלר "alecshao", מחקה במידת מה את התנועתיות מלאת האנרגיה של פולוק ואת הצבעוניות של ציוריו.

      מתוך הטמבלר "alecshao" (צילום מסך)
      פוטושופ. מתוך הטמבלר "alecshao" (צילום מסך)

      לסיכום, פולוק היה אמן אוונגרדי שמתח את גבולות מדיום הציור ופתח את הדלת לרבים אחריו לעשות כך גם הם. הוא זכה למעמד קאנוני עוד בחייו והמיתוס שלו רק התגבר לאחר מותו הטראגי.

      הגרנדיוזיות של יצירתו כמו גם פריצת הדרך שלו זכו להוקרה לא רק בשדה האמנותי ובקולנוע, אלא גם במוזיקה - מאזכור שמו בשירים ועד למחווה הנהדרת הזו של הסטון רוזס. החבורה ממנצ'סטר, ששינתה בעצמה דבר או שניים בהיסטוריה של הפופ, עיצבה את עטיפת האלבום הראשון שלה כציור של ג'קסון פולוק. הם רצו להיות נערצים, הוא זכה לזה עוד בחייו אך נאבק בזה ביצירתו.

      פוטו סינתזה: כל הפוסטים של מדור האמנות
      נתקלתם בטמבלר מעניין? באמנות מלהיבה ברשת? שלחו לנו למייל
      פוטו סינתזה: אהבתם? ספרו לנו בפייסבוק