בהתאם לגישה המחוספסת והריאליסטית שלהם, האחים דארדן נוהגים לעבוד בדרך כלל עם שחקנים מתחילים, לא מקצועיים או סתם כאלה שרחוקים מסטטוס הכוכבות. לכן, היה מפתיע לשמוע כי לסרטם החדש, "הילד עם האופניים", שעלה כאן לאקרנים בסוף השבוע האחרון, הם בחרו לתפקיד הראשי את ססיל-דה פראנס.
אחרי הכל, לכל הפחות במושגים אירופאיים, דה-פראנס היא כוכבת גדולה: הצעירה הבלגית (36) היתה מועמדת בארבע הזדמנויות שונות לסזאר, פרס האקדמיה הצרפתית לקולנוע, וגם זכתה בו פעמיים: על "פודינג אירופאי" ועל סרט ההמשך שלו. היא שיחקה בשלל להיטים שגם הופצו בארץ, למשל שני סרטי "אויב הציבור מספר אחד", נשאה על גבה את הזוועתון הפולחני "Haute Tension" והגיעה גם להוליווד. שם, היא כיכבה בתחילה בעיבוד המודרני המבריק אך הכושל קופתית ל"מסביב לעולם בשמונים יום", ולאחר מכן צדה את עיניו של קלינט איסטווד והופיעה בשנה שעברה ב"מכאן והלאה".
אז איך מתגלגלים מהפקה הוליוודית של איסטווד לדרמה צנועה של האחים דארדן? "גם אני עצמי הופתעתי מכך", מספרת דה-פראנס בראיון מיוחד לוואלה! תרבות, המתקיים לאחר הבכורה העולמית של "הילד עם האופניים" בפסטיבל קאן. "מעולם לא חשבתי לעצמי שאקבל פנייה מהם, והנה זה קרה".
ומיד אמרת כן?
"כן, לא היססתי לרגע. אפילו שקראתי את התסריט והבנתי שאני לא הדמות הראשית כאן, זה היה לי לכבוד".
הדמות הראשית בסרט היא הילד הנטוש שבשמו הוא נקרא, והשחקנית המהוללת אכן מגלמת תפקיד משני זה של סמנתה, האשה שפורשת עליו את חסותה סתם כך, פשוט כי היא טובת לב. האחים דארדן הסבירו, גם בראיון לוואלה! תרבות, כי בחרו דווקא בדה-פראנס כיוון שפניה משדרים משהו טהור ומלא חסד, שיאפשר לצופים להאמין במעשים של דמותה גם בלי הסברים פסיכולוגיסטיים למיניהם. ''זאת בעצם מעשייה, ואני הפיה בה", היא אומרת על כך. "בגלל זה מלכתחילה לא הייתי צריכה לנסות להיכנס לנפשה של הדמות ולהבין מה עומד מאחורי המעשים שלה, כי לפיות הרי אין קשר למציאות. גם כשאתה קורא אגדות, אז אתה לא יודע כלום על הפיה ולא מגלה שום דבר על עברה ועל הייחוס המשפחתי שלה".
לא היה לך קשה לשחק דמות שאת לא מבינה?
"להפך! זה היה נחמד ומרענן. אני כל כך רגילה לעבוד על הפסיכולוגיה של הדמות, וכאן לא הייתי צריכה לעשות זאת אפילו לרגע. הרגשתי כאילו שאני בחוג למשחק, והמורים האהובים שלי נותנים לי תרגיל לשחק טבעי ככל האפשר. כך בדיוק נהגתי, ואני חושבת שזה רק העשיר והפרה אותי. 'הילד עם האופניים' הוא ציון דרך חשוב בניסיון המקצועי שלי ואני עוד אקח ממנו הרבה לעתיד".
ואיך היה לשחק בצד תומה דורה, שמגלם את הילד? זו הרי דמות אנרגטית בצורה בלתי רגילה, וכמו שהאחים דארדן בעצמם הודות, אפילו מעצבנת לפעמים.
"זה לא היה קל, אבל לאו דווקא מהסיבה הזאת. תומה היה תמיד צעד אחד לפני, בגלל שהדמות שלו דומיננטית יותר בסרט, כך שהוא היה כל הזמן עם האחים דארדן והיה יכול לדעת טוב יותר מה הולך לקרות ומה הם הולכים לרצות. חוץ מזה, בשביל לעבוד עם האחים דארדן עדיף להיות חסר ניסיון כמוהו, כי מי שמשתף איתם פעולה צריך להיות לוח נייר חלק שמקבל את הוראות הבימוי הייחודיות שלהם. אני הייתי צריכה למחוק בשבילם את כל מה שידעתי, והוא הגיע עם ראש נקי מלכתחילה, אז היה לו נוח יותר. בכל מקרה, בכל הקשור לדינמיקה בינינו, לא התייחסתי אליו כילד בשבילי הוא היה גבר צעיר".
בהמשך הראיון אנו חוזרים לדון בהבדלים בין איסטווד לאחים דארדן. "קלינט מאציל סמכויות, ולעומת זאת האחים דארדן מעורבים בפרט הכי קטן ויורדים לרזולציות של עיצוב התלבושות", היא מגלה. "הבדל מהותי יותר הוא שאיסטווד עובד בזריזות מצלמים טייק אחד וזהו. עם האחים דארדן, אתה עובר חודש של חזרות ואז עוד שלל טייקים במהלך הצילומים עצמם. אצלם, יום עבודה זה יממה ארוכה מאוד"
.
מאיפה, לדעתך, נובעת שיטת העבודה הזו?
"אני חושבת שהמקור שלה הוא ענווה גדולה. האחים דארדן באמת ובתמים לא בטוחים מהי האמת, והם תמיד פוחדים להחמיץ אותה. בגלל זה אנחנו עושים המון חזרות, כדי לוודא שלא פספסנו משהו מהותי בסיטואציה. במהלך הצילומים, ראיתי שוב ושוב את ז'אן-פייר ואת לוק עושים משהו שכמעט אף קולנוען אחר לא עושה: נעצרים לרגע ואומרים 'רגע, אנחנו לא בטוחים מה הדבר הנכון כאן', ואז מתייעצים בנושא זה עם זה או עם אחרים".
בצרפת דה-פראנס מככבת לא רק בעיתוני קולנוע אלא גם במגזיני אופנה. שם, נוהגים לדבר בדרך כלל על הבגדים הפשוטים יחסית בהם היא מופיעה לראיונות, ובכלל על היופי הטהור והארצי שלה. באל אף הגדירו אותה כ"אלילה עם רגליים על האדמה", והשחקנית יכולה להזדהות לפחות עם החלק האחרון של המשפט.
"אני באמת מרגישה מחוברת לקרקע", היא אומרת. "אני חושבת שזה נובע מן השורשים הבלגיים שלי. מי שמגיע מבלגיה בדרך לא מרים את האף למעלה. לדעתי זו תכונת אופי חשובה, אפילו אם את שחקנית, ואני מרגישה ברת מזל שיש לי אותה, כי ככה אני יכולה לגלם דמויות שהקהל מזדהה איתן ולהדהד בחיים של כל אחד ואחד. כשצופים בסרט שלי לא רואים את ססיל דה-פראנס: רואים את סמנתה, את איזבל או כל דמות אחרת שאני משחקת".
לאור החיבה שלך לטי-שירט, איך את מסתדרת בקאן?
"שטיחים אדומים זאת באמת לא המומחיות שלי, אבל אני יודעת שזאת פריבילגיה להיות כאן, ומנסה ליהנות מזה ככל האפשר. כל הזוהר הזה הוא לא באמת חלק ממני, אבל כל עוד שאני פה, אני משחקת את המשחק".
"הילד עם האופניים": ראיון מיוחד עם האחים דארדן
"הילד עם האופניים": איפה ומתי רואים?