את סדרת המתח החמה התורנית שכבשה את העולם לא תוכלו להוריד ב-Megaupload ולא בגלל ששערי אתר שיתוף הקבצים נסגרו, אלא כי מדובר באירועים שהתרחשו במציאות ובזמן אמת - כמעט כמו ב-"24". סדרת המופת התרחשה על רקע דיונים בקונגרס האמריקאי בעניין קריסת תעשיית הסרטים והמוזיקה, תוך התמקדות ביום בחייו של אדם המבוקש על ידי רשויות החוק בארצות הברית, קים דוטקום.
דוטקום מגלם בדרמה שלנו מיליונר תמהוני וחביב שעשה את הונו משיתוף קבצים באינטרנט. יום אחד מודיעין מהימן חושף שבאחוזתו של המיליונר נמצא נשק להשמדה המונית של תעשיית הסרטים בהוליווד ודוטקום הופך באחת לאיש המסוכן ביותר באמריקה ובעולם כולו. במהלך פשיטה על ביתו הוא נועל עצמו בחדר הכספות עם אקדח ובו כדורי גומי, בסצנת אקשן שלימים יהללו המבקרים, אך לבסוף נלכד בידי הרשויות.
סדרת המתח המציאותית בכיכובו של דוטקום היתה מחזה כל כך מוגזם של דרמה ואקשן, שאפילו ב"הומלנד" האמריקאית יפקפקו באמינות התסריט. אמנם המשאבים והאנרגיה שהופנו כלפי אתר שיתוף קבצים אחד יצרו אפקט פחד אצל האתרים האחרים, אבל כבר עתה, כשבוע אחרי, הם מתגלים כלא יעילים מול תופעת גניבת הקניין הרוחני באינטרנט. נדמה כי יותר משהמעצר הגרנדיוזי נועד לאכוף את החוק ולהגן על כלכלת המולדת המושתתת על חירות, כסף וצדק לכל, היה מדובר במילוי הריקנות שנותרה לאומה האמריקאית בעידן פוסט בין לאדן; אחרת איך תסבירו את מעמד הטרוריסט מספר 1 לו זוכה דוטקום.
אמנם בעלי מגהאפלואד אינם באמת טרוריסטים, אך מצד שני הם גם ממש לא חפים מפשע. העתקה והפצה של תוכן גנוב היא עבירה פלילית בארצות הברית והיא מהווה הפרה של חוקי זכויות היוצרים והקניין הרוחני. עם זאת, הרדיפה אחר אתר שדווקא עשה מאמצים להסדיר באופן חוקי את המודל העסקי שלו חוטאת מעט למטרה; ואם אותה מטרה היא הקץ לפיראטיות אז בכלל הצחקתם את כולנו.
רק במהלך כתיבת שורות אלו צצו בערך עוד חמישה אתרים חדשים לשיתוף קבצים ועוד חמישה אתרים קיימים עלו לגדולה. שניים התקפלו וסגרו שעריהם. אולי שלושה. אם נישאר במונחי הטרור, ממשלת ארצות הברית זרקה פצצה על מערה חשוכה באפגניסטן שם נאמר לה שמתחבא המבוקש הבא, ועל הדרך מחקה גם איזה כפר קטן. משמאל היא פספסה מחסן נשק ומימין נשבע נער צעיר ששרד, להקדיש את חייו לנקמה באמריקה. דרמטי, אבל לא לגמרי דמיוני.
גולשי האינטרנט לא אוהבים שמדברים אליהם בכוח. ביום-יום הם בסך הכל רוצים להעלות את סרטוני החתולים שלהם לרשת בשקט, לקרוא את הבלוג שהם אוהבים ולצפות בתוכן חדש ומעניין שירתק אותם לכיסא. את התוכן הזה הם ישיגו, כך או אחרת. בכל מחיר, או בחינם. עבורם הוא הרי נוצר מלכתחילה ואם הם לא ישיגו אותו במגהאפלואד אז הם יגיעו אליו דרך מקום אחר. ככה רצה האינטרנט וככה עובד העולם של היום. אם אותם גולשים הם קהל היעד של אותו תוכן ממילא, אז הם אלו שגם יקבעו איך הם רוצים לקבל אותו.
זה לא אומר שהגיעה העת לאנרכיה ולמותו של שלטון החוק, זה פשוט אומר שהפיתרון לא נח לבדו בשרתי אתרי שיתוף הקבצים, והוא בוודאי לא יכול להיות כפוי ואלים. לא בתקופה שבה אפילו הכלכלה לומדת דבר או שניים על עצמה בכל יום שעובר; לא בתקופה שבה שוק הפרסום עוד לא בחן לעומק את הזירה האינטרנטית, לא באמת.
תוכן מצוין בעלות מינימלית, המופע של לואיס סי.קיי:
הרי אם תמכרו לגולשי האינטרנט תוכן טוב ב-5 דולרים, רבים מהם ישלמו. אם תציעו להם לתרום כפי יכולתם לטובת אלבום חדש, הם ישלפו את הסיסמא ל-Paypal. אם תתנו להם שיר בחינם באתרי תוכן הגולשים או בבלוגים, או שתדליפו להם אותו בכוונה, הם יהפכו חסידים נצחיים למספר ההשמעות ההולך וגדל. הם יעשו מכם כוכבים, אולי אפילו יקנו חולצה, ספל, או תמונה חתומה למזכרת. אולי הם יספרו לחברים שלהם שיספרו לחברים שלהם במדינה אחרת שהם בכלל מפיקים גדולים בהוליווד. והנה אולי הכסף גם יחזור להוליווד בסוף. אם היא רק תיתן צ'אנס לאינטרנט, התופעה הזו ששינתה את מאזן הכוחות כפי שהכירו אותו עד עכשיו.
שהרי אפילו מיליון מפגינים בכיכר לא שקולים למיליונים של גולשים מרושתים, מאורגנים, מכווני מטרה. לא אלו שיתרמו דולר או שניים מכספם ולא אלו שיזממו להפיל את פייסבוק בשביל להוכיח טענה. זוהי לא אנרכיה, זהו סדר עולמי חדש.
הילית וולברג היא מנהלת אתר Flix
סגירת מגהאפלואד: איך זה השפיע עליכם? ספרו לנו בפייסבוק