לפני שבועיים נפח המושג "קודאק מומנט" את נשמתו באופן רשמי עם הודעת חברת קודאק על פשיטת רגל. ואולם, מעמדו של אותו רגע חד-פעמי שחייב להיחקק בזיכרון באמצעות מצלמת קודאק, הדרדר כבר לפני שנים; המצלמות הדיגיטליות דחקו אותו החוצה מחיינו בהתמדה והאייפון - המצויד באפליקציות הצילום היפסטמטיק, MoreLomo ואחותן המקובלת יותר, אינסטגרם - היה צריך רק לדחוף אותו דחיפה קלה אל תהום הנשייה.
עם זאת, דווקא ההתקדמות הטכנולוגית שהותירה את הפילם מאחור ופתחה את הדלת לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות של כרטיס הזיכרון, גרמה לנו לא פעם לעשות סיבוב פרסה. ככל שדהרנו קדימה הערכנו יותר את מה שנותר מאחור. למה? ככל הנראה, נוסטלגיה.
Mad Men: The Carousel scene from dts on Vimeo.
דון דרייפר הזריק טונות של רגש למקרן שקופיות של קודאק והחיה את הזיכרון במסע אל העבר באמצעות טכנולוגיה חדישה. למעשה, מהלך דומה מבצעת "מד מן" עצמה, שמספקת מוצר טלוויזיוני חדיש ומרהיב שחוזר אחורה בזמן אל שנות ה-60 נישא על גלי הנוסטלגיה.
אותו קווטץ' בלב שנגרם הודות לאמצעים משוכללים שהתוצר שלהם הוא משהו מוכר וידוע זכה לביטוי מובהק במקרה של הלומוגרפיה: בשנות השמונים יוצרה בברית המועצות המצלמה "לומו-קומפורט" שהפכה במהירות למצרך פופולרי ברחבי האימפרייה הסובייטית. בתחילת שנות התשעים שני סטודנטים אוסטרים הוציאו אותה מן ההווי הקומוניסטי וחשפו אותה למערב. בשנות האלפיים היא כבר הפכה לטרנד היפסטרי חובק עולם שלקח את המצלמה המקורית והישנה לשלב הבא - ייצור מצלמות פלסטיק חדשות ומצועצעות שנועדו לחקות את הלומו המקורית.
כך בשעה שהמצלמות הדיגיטליות מזמן כבשו את העולם, הפילם הפך לדבר החם הבא. יחי הרטרו.
הכמיהה הזאת אל העבר שבאה לידי מימוש באמצעים הטכנולוגיים החדישים ביותר קיבלה גם מקום של כבוד באתר טמבלר - רשת חברתית עם דגש אמנותי ויזואלי. הטמבלר "girls with vintage cameras" מציג, ובכן, בחורות עם מצלמות וינטג'. למעשה לא מדובר בפורמט חדשני במיוחד, אלא בהומאג' ברור לקמפיין פרסומי מיתולוגי של חברת קודאק.
מעט לאחר הקמתה בשנות התשעים של המאה ה-19 פצחה החברה במסע פרסום תחת הכותרת "נערת קודאק". תמונות של נשים אוחזות במצלמת הקודאק שלהן כאילו המכשיר המסורבל הוא הדרך שלהן לעצמאות, חוכמה ונעורי נצח הפכו לפופלריות ביותר. הנה דוגמא לתמונה שצולמה ב-1915 של נשים ויקטוריאניות עם הצעצוע הפרטי שלהן.
כך, למעשה הטמבלר "girls with vintage cameras", מעצם הגדרתו כרשת חברתית, הוא פלטפורמה סופר חדשנית שחוגגת את קיומו של התוכן המיושן. והישן הזה הוא בעל תכונה ספציפית הוא הופך את הפגמים לאסתטיקה. המצלמות הענתיקות סיפקו תמונות עם שלל שיבושים שהפכו עתה למשהו רצוי. יותר מכך, הן הפכו למשהו יפה.
ואז הגיע האייפון שהעתיק את הטרנד הזה לעולם הדיגיטלי. ושוב, האמצעים הטכנולוגיים המשוכללים ביותר ניפקו תוצר מיושן ורומנטי. הפילטרים של אור חזק מאוד "ששורפים" את התמונה, הקצוות המושחרים, הטשטוש, האדמומיות - לואו-טק זה כאן.
ההבלחה של מצלמות הווינטג' לטמבלר אינה ההופעה היחידה של חזרה בזמן ברשת החברתית כמובן. הקמפיין הפרסומי המומצא הזה, שהופיע בחשבון הפייסבוק של "המאוורר- יחסי ציבור ברשת", מציג את ארבעת הדברים שמכתיבים את חיינו המודרניים במידה רבה - פייסבוק, יוטיוב, סקייפ וטוויטר. רק שהאמצעים האולטרה-חדשניים הללו נעטפים כאן בסגנון רטרו, שחוגג את השנים בהן טלוויזיה היתה ההמצאה החמה בשטח.
לפעמים לא רק התוצר האמנותי מקבל טיפול מיושן, אלא גם האמצעי שמייצר אותו - פוטושופ למשל. התוכנה שפרצה את גבולות מדיום הצילום ושינתה אותו לחלוטין זוכה בתמונה שפורסמה בחשבון הפייסבוק של "Frankie Magazine" לעיבוד למסך הראשי שלה עצמו - אולד סקול סטייל.
לסיום, למרות מותה של קודאק הרגע החולף שיש לחקוק בלוח ליבנו לא באמת נעלם. המושג "קודאק מומנט" אולי הפך ל"אינסט-מומנט" אבל הצורך הוא אותו צורך, כי גם כיום אנחנו עוד זקוקים להנציח את אותם פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין.
רק שבמקום לעשות זאת באמצעים מיושנים, באופן אירוני, אנחנו משתמשים בטכנולוגיות החדישות ביותר - רק כדי לייצר תוכן שנראה ישן. אבל לפעמים, ברגעים של געגוע נוסטלגי, נחמד גם לחזור לאמצעים מעט יותר פרימיטיביים, שמעבירים רגש מזוקק בצורה פשוטה, לא פשטנית.
Kuratorium Eye from Crictor on Vimeo.