אביב גפן, מוניקה סקס ואתי אנקרי: המלצות לעונה השנייה של "האלבומים"

"האלבומים" היתה כל מה שציפינו לה כסדרת תעודה על מוזיקה ישראלית מהסוג הטוב ביותר, שנעשתה על ידי אנשי התעודה הטובים ביותר, באכסניה הראויה ביותר. "האלבומים" גם הצליחה להוציא באופן חריג למדי תגובות כה אמוציונליות מאנשים שהמושג "רוק ישראלי" מעורר בהם פריחה סופנית, עד שחמשת פרקיה הופכים להרבה מעבר לסדרת תעודה: היא רגע נקי בזמן, כמעט ללא הפרעות ורעשי רקע. לכן, עם חשיפת ההחלטה המבורכת להפיק עונה שנייה לתוכנית, וואלה! תרבות מתגייסת וממליצה על חמישה אלבומים שראויים לזכות גם הם, לחסד.

שלושה אלמנטים צריכים להתקיים כדי שאלבום רוק ישראלי יהיה ראוי ל"האלבומים": ראשית, שיהיה מדובר באלבום מופת, אבל לא קלאסיקה טחונה לעייפה מזן שלום חנוך; שנית, שיהיה מאחוריו סיפור מרתק שיחזיק פרק בן 50 דקות וייתן תחושה של עוד; שלישית, שיהיה בו אלמנט של קאלט, החורג מהצלחה מסחרית או אמנותית; שיגיד משהו עלינו.

"דברים בלחש", מהבודדים בין אלבומי בציר תחילת הניינטיז (להוציא "זמן סוכר" של איפה הילד שזכה לפרק מבריק), שעונה על כל הקריטריונים ורבים רואים בו אלבום שהיה צריך להיכלל בסריה הראשונה של הפרויקט. יורם חזן, המופנם והמוכה משכול אחיו ורן אלמליח הכריזמטי והצבעוני הגיעו לתל אביב כאנדרדוגים מוחלטים, חיו בדירות שלא ברא השטן, הצליחו להרשים את ניצן זעירא וברי סחרוף, לגבש סביבם להקה ולהוציא אסופת שירים כל כך קוהרנטית, פצועה ומבריקה שחיברה בין מרוקו למוריסי וג'ים מוריסון. רק כדי להבין איך נראה שולחן השבת מ"אני זוכר איך ליד השולחן בשבת הכל נראה קדוש", אפשר לעשות סדרה שתסביר תהליכים רבים שעברו על החברה הישראלית. האופן שבו כנסיית השכל התקבעה, שנים לאחר מכן, כהרכב אהוב ומקובל, מאפשר פרספקטיבה רחבה ל"דברים בלחש" ולאותה התאהבות מחודשת באלבום שהוא ממילא ענק.

ארבע מחמש האלבומים בעונה הראשונה של "האלבומים" היו אלבומי ניינטיז, ואחד, "פלונטר" של פורטיס, נולד בשנות ה-70. ההליכה אחורה היא נבונה, בוודאי לז'אנר עם בעיה אקוטית בתרבות התיעוד שלו. עם זאת, בעונה הבאה, אין סיבה שלא לעצב את ההיסטוריה דווקא על ידי הליכה קדימה. מבין אלבומי הרוק המשמעותיים ביותר של שנות ה-2000, "מנועים קדימה" של אלג'יר טומן בחובו גם את המוזיקה הטובה ביותר וגם את הסיפור המרתק ביותר, שהפך אותם ללהקת קאלט שממלאת כל אולם אליה הגיעה לאחר שיצא האלבום.

זהו לא רק סיפורם האישי של אביב גדג' וגבריאל בלחסן, מנהיגי הלהקה שנעו בין ייאוש ומוות לתקווה ואופוריה, אלא הסיפור של אותם ילדים שהלכו אחריהם באש ובמים והפכו את אלג'יר לתפילה הפרטית שלהם; תפילה שנעה בין "דם על הים" ו"דבר אליי" ועד "בתוך הצינורות" האפי של בלחסן. גם סיפור הפקת האלבום, מהרגע שבו הבעלים של מועדון הבארבי, שאול מזרחי, זיהה את הפוטנציאל בלהקה שכשלה מלהצליח שמונה שנים קודם לכן בהד ארצי הענקית, קורץ מחומרים מהם עושים תעודת רוקנרול מעולה. מי יודע, אולי זה יוביל לאיחוד.

מראש נאמר שהסיכויים לכך שאתי אנקרי תסכים להשתתף בפרויקט כמו "האלבומים" אפסי עד לא קיים; אנקרי חזרה בתשובה ובניגוד לאביתר בנאי, לא נראה ש"אפקט קוטנר" יזיז אותה מעמדתה המאוד ברורה כלפי הופעה מול מצלמה ושיחה על העבר.

עם זאת, "רואה לך בעיניים" הוא חומר קלאסי ל"האלבומים", בשל היותו נכס צאן ברזל לא מוערך מספיק במוזיקה הישראלית והן בשל הסיפורים שמאחורי הקלעים, סיפורים רגישים ומרגשים שהופכים כל שיר באלבום לרגע מיוחד במוזיקה הישראלית, בוודאי בכל הקשור ליוצרות. למרות שבאמת, מדובר במשימה בלתי אפשרית, תמיד אפשר להתפלל.

בין המועמדים שהיו הכי ראויים להיכנס לעונה הראשונה של "האלבומים", ושסיכוייו להגיע לעונה השנייה נראים ודאיים: באמת שקשה לדמיין ישראלי ממוצע שמתעניין במוזיקה בין הגילאים 15-40 שלא מכיר את האלבום הזה ולפחות שלושה שירים ממנו גם מתוך שינה. "פצעים ונשיקות" הוא אלבום שהגדיר מחדש את הרוק הישראלי המסחרי מהצד האיכותי שלו, עם השפעות גראנג' מצד אחד וריימונד קארבר מצד שני, עם סקס אפיל של דיסטורשן ורגישות של בלדה. זה לא רק "מכה אפורה", המנון של כל תל אביבי ששכר דירה בחיים שלו, וגם לא הלשבור יד של "על הרצפה"; זו התחושה של להיות כל כך מלא אנרגיה בישראל, מדינה שהאנרגיה היא ממנה והלאה.

ככלל, גם הסיפור מאחורי הקמתה של מוניקה סקס והעבודה על אלבום הבכורה שלה הם עניין לכשעצמו: שלושה מארבעת חבריה דאז היו דור שני לתרבות ישראלית גבוהה ומוערכת; עם זאת, מוניקה סקס היה הרכב מרדני ששר על אונס ואלימות באופן שלא הפך אותם למוקצים, אלא להיפך. זהו מקרה נדיר מאוד בתרבות הישראלית ולא סתם הלהקה שמרה על מעמדה עד היום. עכשיו, אחרי חגיגות ה-16 המוצדקות מאין כמוהן לצאת האלבום, הגיע הזמן גם לספר את הסיפור שלו.

הדיון סביב "אביב גפן ל'האלבומים – כן או לא?" יגיע בשלב מוקדם מאוד של הפקת העונה השנייה: מצד אחד, מדובר במוזיקאי חשוב לכל הדעות, מצד שני – לחיך האנין של רבים מצופי "האלבומים" הוא יגיע כקלקול, תקלה, סטייה לתו התקן. אבל גפן יותר מראוי לפרק בסדרה והדרך להיפטר מהסיפורים הבנאליים על עגבניות ברוקסן וילדות להורים גרושים, היא דרך אלבום מפתיע – וזהו בדיוק אלבומו השלישי.

"אביב גפן III", מהעטיפה שלו ועד לאחרון שיריו, הוא רגע שהגדיר את אביב גפן בתרבות הישראלית כזמר ששר באופן פתוח מאוד, אולי אפילו מדי, על התאבדות, דיכאון, חרדה ומוות. גפן לקח לאקסטרים את הדימוי שנוצר בשני אלבומיו הראשונים ואלבומו השלישי הוא ללא ספק הארדקור של הווייתו דאז. המהומה שהאלבום יצר, כולל הפסקת הופעות לחודשים ארוכים בשל הלחץ העצום שהופעל על גפן, יוצר את התשתית הסיפורית שצריכה להגיע לצד האלבום ולהעניק את הטוויסט המבוקש. חוץ מזה, אולי גפן יחשוף קצת פרטים על אותה "מסיבת מתגייסים" שהעניקה לו את אחד השירים הטובים בקריירה. תמיד רצינו לדעת מי הבלונדינית שעשתה ביד לדי ג'יי בזמן שהוא צועק "בואו נשתגע".

"האלבומים": איזה אלבום אתם הייתם רוצים לראות בעונה השנייה? שתפו אותנו בפייסבוק