הנה הוא בא
קוב, מהאמנים המוכשרים בישראל, מוציא את אלבומו השלישי, "סימני תשוקה". קדמו לו "הזמן מזיע" הנהדר ו"סיום מפואר בלחיצת כפתור", אלבום מופת של ממש. לאחר מכן הוציא קוב את פרויקט "הונאת האמרגן", שלקח אותו לדאבסטפ והציא ממנו ניצוצות. האלבום החדש יוצא בקרוב מאוד לחנויות. הופעת ההשקה תיערך ב-29 בפברואר באוזןבר בתל אביב.
"סימני תשוקה"
שיר הנושא של התקליט. הרעיון לשיר נולד בקפלה הסיסטינית ברומא, כשמדריכה איטלקית סיפרה באנגלית קלוקלת על ה-"passion marks" של ישו (היא התכוונה לסימני הצליבה בידיים). ישר זה זרק אותי לסוג של קדוש מעונה של אהבה - בשגעון של אהבה בלתי אפשרית עם סוף עגום וידוע מראש. הייתי אומר שזה למעשה הנושא של התקליט. תארו לעצמכם להיות כרוך לגמרי אחרי מישהי/מישהו כשאתם מוכנים לספוג כל עונש שיבוא בהמשך רק בשביל מימוש תאווה רגעי. חי את השריטה.
"הנה השקט הופר"
כמה פעמים מצאתם את עצמכם בסיבוב מיותר בעיר שתוצאותיו הלא רצויות הוא מפגש שמצית חוסר שקט - מפגש עם מי שמפגש איתו זה הדבר האחרון שהייתם מעוניינים בו. אותם פנים שלא רציתם לראות שמזכירים לכם רגשות שעדיין לא נעלמו. ולא, לא יהיה חשבון משותף ולא יהיה טיול מאורגן ולא שיפוץ מטבח...אני לא אהיה דויד שלה, אני לא אהיה בשבילה. מבחינה הפקתית, השיר הזה כולו מתח מתחילתו ועד סופו ההולם. ועכשיו ילדים לשאלה שחיכיתם לה - על איזה דויד השיר מדבר והאם מדובר בפסל?!
"כמו בהתחלה"
האמת שהשיר הזה הוא השיר שאני הכי גאה בו בתקליט. אני מרגיש שיצא לנו קסם בהפקה של נדב כץ. רציתי שהשיר הזה ייקח את המאזין למין מסע לתוך הפסיכדליה של האייטיז עד שמגיע פזמון ששובר. האמת שכל תקופת התקליט לא נגמר לנו מהשיר הזה. השיר מדבר על חזרה של זוגיות, אחרי פרידה, שפתאום ניצת לו קסם ישן - געגוע לאהבה ישנה שמתממשת שוב.
"דגל לבן"
יש רגעים בחיים שאין לך יותר כוח להתמודד והכל לא מתחבר. השיר הזה שובר את הנוף של התקליט. הוא הכי מינימלי. הכי אחר ואולי הכי כנה. הוא מצלם רגע לא מוצלח בחיים. רגע של התמוטטות. כשאת/ה מרגיש/ה בתחתית ואף אחד ושום דבר לא יכול לנחם אותך. מבחינת הפקה ועיבוד השיר הלך למקום מאוד אישי וקטן. תופים, גיטרה, קצת סינטים אנלוגיים וקולות.
"עוד ספירה לאחור"
זה שיר פרידה. פרידה תל אביבית. עגומה מחד ואדישה מנגד. פרידה ידועה מראש, שכולם יכולים להריח את הסוף המתקרב של עוד קשר כושל. ואין לי כח לזה. אני מאוד שמח מהתוצאה שיצאה אפלה אבל איפשהו גם מאוד גרנדיוזית, במין מחווה לרוק בריטי של הניינטיז. התופים של אלעד אייזיקוביץ והטיפול של ההפקה של נדב כץ. מין פרידה שהיא כולה שידור חוזר של פרידה שהיא שידור חוזר. זה השיר שאני הכי אוהב לבצע בהופעה. הכל בו פשוט מתיישב.
קוב ישיק את האלבום החדש ב-29 בפברואר באוזןבר בשעה 22:00
קוב: אהבתם את השירים? שתפו אותנו בפייסבוק