אולי פשוט תשכבו וזהו?
יש סדק באקווריום של האח הגדול, והדיירים לא מפסיקים לנזול החוצה. עכשיו גם סער, יאנה ותמיר מעמידים את עצמם להדחה. משהו כבד מעיק על העונה הזאת, אפילו כשאביבית וערן משתכרים במקלחת זה רק כדי ללעוס זה לזו את המוח בעוד סאגת "תשוקות ונמנומים". שמחת החיים היחידה שקיימת היא כשאיתם יורה באקדח הקונפטי שלו, וגם אז זוחלים לשם שני דגים ממורמרים עם יעה. המועקה הזאת יכולה להיפתר רק באמצעות הדבר הקסום ביותר בעולם: לא, לא מדובר במין; דונאטס מאמריקה!
הדרמה
במהלך משימת המצולות, התעורר חשק עז לנעול את ארבעת הסרדינים בתוך הקופסה שלהם ולתת לתמיר לבלוע את המפתח. המרובע הרומנטי הזה (וביוש לצלע החמישית שלו, רגב, שהבין שלא סופרים אותו יותר ברגע שהוא הופרד מהרביעייה והורד לדרגת סופי) מיצה את עצמו. כבר כואב בעיניים לראות את אביבית מצטנפת לרגלי ערן בקול של אפרוח: "כיף לך שאני פה? למה? אני חמודה?" כשהוא בתגובה מבטיח לה שהם לא זוג רק בגלל רגב, וברגע שהוא יודח וואי וואי וואי איך הם יעופו בשמי האהבה הנצחיים שחבל על הזמן, ורוכן לנשק לה את הצוואר כי בזווית הזאת יותר קל לו לראות בראי איזה תותח הוא.
והוא אכן תותח. בזמן שקותי שרוי בשבץ מתמשך לנוכח העובדה שהוא מכורבל במיטה אחת עם ארבעה ציצים שלמים, ערן "מתכנן להיות יפה ולשתוק": להשתחל בין יאנה לאביבית במיטה "בקטע ערכי", וליהנות מהדברים הקטנים בחיים כמו טעם של קפה או מיינד קונטרול על בחורות תלותיות. כי השהות בתוכנית לימדה אותו ליהנות מהרגע, הוא מתפייט. וברגע הזה אביבית כורעת לפניו במקלחת בפנים מתחננות ויאנה שוכבת ערה במיטה ומשתוקקת אליו בהכנעה וקותי תוהה וואט דה פאק בקטע ערכי. יופי של רגע. החיים של ערן הם לא סתם דבש, הם פאקינג דונאטס מאמריקה, והוא לא יקלקל אותם עם טיפת סטוץ או סליז. לערן יש סטייל. הוא לא קותי. הוא ימתח את המשחק הזה עד הסוף, בעונג מדושן, ובסוף כולם עוד ילחצו לו את היד ויגידו לו תודה על התה.
הטרגדיה
קשה להיות עיוור, אבל קל להיות דייר עיוור. בזמן ששאר הדיירים במשימה נאלצים לנקות, להצטופף, לרוץ ולקפץ, התפקיד שלך הוא להעביר את המשאלות שלהם לאח הגדול. כשהם מוזעקים אל השכשוכית כדי לרקוד, התפקיד שלך הוא לדדות אחריהם בנחת ולסובב אקדח קונפטי לכיוון משוער. בזמן שהם מתנגחים ביניהם עם אהבות ותככים ויצרים, התפקיד שלך הוא להגיד באהבה "די, חבר'ה". בלי להזיע, בלי להתלכלך, בלי לייצר כלום. אבל היי, יש לו כלב חמוד, ומישהו צריך להחזיק לו את הרצועה, אז תסמסו.
הקומדיה
קותי מבעבע, המכנסיים שלו יוצאים משליטה. "אני מת להוציא את הבחור מהקופסה", הוא מודה בפני האח, ומביט בבחור המעולף שלו בקופסה שממלמל "ספרו את סיפורי". במיוחד עכשיו, כשיאנה התחילה להתפעל מהקיבורת הרגישה של ערן, נראה שהבחור עוד יקמול שם לא מעט. אז קותי רוצה שישלחו לו את מירי בוהדנה, אבל לא בקטע רומנטי, אלא רק כדי לשאול אותה איזה צבע היא אוהבת ומהם תחומי העניין שלה. בהנחה שתחומי העניין שלה כוללים בריחה מערסים בצרחות, גם כאן אין לו תקווה. אז בלית ברירה הוא רודף אחרי יוסי המחופש לבת ים, כי גם במדבר כל דרדר הוא משהו ער. ויוסי מדלג צוהל ורענן כי שנים לא רדף אחריו נער בתשוקה וצעק אליו "תן לי לגעת לך בציצי, נו, לא נגעתי הרבה זמן". אם יאנה או מירי בוהדנה לא יתנו לו משהו בקרוב, המפשעה של קותי תתפוצץ. ואין מצב שרגב מנקה את זה.
ייסורי וולטר הצעיר
"יומני היקר, בזמן מסיבת הסושי-ודונאטס-מאמריקה ראיתי על הכיסא קופסא, ובתוכה גיליתי דונאטס מאמריקה. שמעתי ששוקולד הורג כלבים אז התחלתי לטחון, כי אני לא מוכן להישאר כאן עוד רגע נוסף. ועכשיו משחקים את משחק ההמתנה".
הציטוטים:
"אני אוהב פינגווינים. הם חיים בלהקות" (תמיר מעלה זכרונות)
"אני פה על תקן החתיך" (רגב מהרהר)
"מה, אני צריך להיות בתוך הקופסת סרדינים הזאתי, כמו איזה סרדין?" (קותי בתהליכי הפנמת מידע)
"אולי זאת ההשפעה של האדוויל" (קותי מתרץ למה הוא העיף קונפטי באמצע הסלון, תופעת לוואי מוכרת של אדוויל)
"מאחורי החזות הקשוחה מסתתר סרדין דקיק" (קותי מנדב מידע)
ויורם זק היה אומר
