עד לפני כמה שנים, לא צריך היה לחכות לחג האילנות כדי לכתוב על נושאים סביבתיים או ירוקים. הטרנד הירוק התהלך במחוזותינו, והכל נראה ממש כמו הסיפור האלמותי של יהונתן גפן מ"הכבש השישה עשר". כולם היו אנשים ירוקים, בבית ירוק עם דלת ירוקה וחלונות ירוקים.
ב-2004 סרט האסונות "היום שאחרי מחר" תיאר קטסטרופה אקלימית והראה שגם יצירה שעוסקת בהתחממות הגלובלית יכולה להיות להיט. שנתיים אחרי, ועם הרבה פחות אפקטים ממוחשבים, סרטו התיעודי של אל גור, "אמת מטרידה", הפחיד אותנו מהמסת הקרחונים והפך לשיחת היום. אחריו הגיע ליאונרדו דיקפריו עם "השעה ה-11" בהפקתו וכבר לא היה ספק - הטרנד הירוק בעיצומו. אחרי כן יצאו סרטים כמו "וול-E", "כשהעולם עמד מלכת", "תזיזו ת'רגליים" ואפילו הסרט של "משפחת סימפסון" ו"אווטאר" של ג'יימס קמרון שעסקו בנושאים סביבתיים. במקביל, קיבלנו בטלוויזיה סיקור חדשותי נרחב על איכות הסביבה: תכניות ירוקות צצו בערוצי הנישה כמו פטריות אחרי גשם חומצי והערוצים המסחריים קידמו גם הם אג'נדה ירוקה כשרה למהדרין. אפילו הקינואה שלטה לנו בצלחת.
אז מה קרה? האם הטרנד הירוק חלף או שהסביבה כבר כל כך ירוקה כך שצבעי ההסוואה שלו משתלבים יפה?
האמת כבר לא כל כך מטרידה?
"אני חושב שבאופן עקרוני, כדי שהתקשורת תעסוק בסיפורים מסוימים צריכים להיות להם שני מאפיינים: שהם מעוררים פחד ושהם מורכבים", אומר אברי גלעד, שידוע כדובר נמרץ בנושאי איכות הסביבה כבר שנים. "בגלל הסרט של אל גור ובגלל שהיתה עליה מאוד חדה במודעות להתחממות הגלובלית, במשך הרבה מאוד זמן הסיפור הסביבתי היה מאוד מפחיד. היה פשוט להבין את זה: יש רעים, יש טובים והסיפור הוא פשוט", הוא אומר. "מה שקרה מאז, זה ששני העניינים האלה נהפכו להיות יותר מורכבים. ההתחממות הגלובלית היא לא כל כך פשוטה כמו שחשבנו מראש. יש גם גלי קור מטורפים, אז אי אפשר למכור לציבור התחממות. כל סיפור ההתחממות הגלובלית פשוט נהיה למקצוענים בלבד", ממשיך גלעד. "למה התקשורת עזבה את זה? בגלל שהיא חיה מפחד. אם אי אפשר ללבות רגש לא נעים אז לא ממשיך. זה הסיפור האמיתי של מה שקרה עם המודעות הסביבתית".
"זה אמור להיות הנושא החשוב ביותר שעוסקים בו. אבל זו מדינת ישראל - מה שמעניין את הציבור זה תוכניות ריאליטי ועניינים ביטחוניים בוערים וכסף", מסביר גלעד. "כל דבר שהוא עם אופק יותר רחוק, מחשבה יותר מערכתית, נתונים יותר מורכבים, לציבור אין כוח או יכולת להכיל אותו. אנשים לא יכולים לצאת עם עוד איומים וחרדות מכפי שכבר יש להם".
לפי גלעד, חוסר היכולת להכיל את הנושא לא באה לידי ביטוי רק במיעוט הסיקור העכשווי, אלא גם במעמדם של האנשים המסקרים את התחום. "לדעתי הפיטורים של אביב לביא ממעריב זה הסמן לדבר הזה. כבר לא מחשיבים את זה. שלא לדבר על העובדה שעדיין לא מסתכלים על זה כתחום שהוא אחד מארבעת החשובים בסיקור ובכלל".
לעומת זאת, אותו אביב לביא, בכיר כותבי איכות הסביבה בישראל, לא חושב שהירוק נעלם. הגברת פשוט שינתה את אדרתה. "על מה אנחנו מדברים היום כשאנחנו מדברים על סביבה?", הוא שואל. "אנחנו לא מדברים על פרח או על חרפושית מצויה מדברים על חשמל, על דלק, על מחזור... אתה רוצה להגיד לי שאין שיח לגבי למה מחירי החשמל עולים, ומחירי המים והדלק? זה הכל בעיות סביבתיות. זה קשור בקשר אדוק לסביבה".
"הנושאים של מפעלי ים המלח, של הגז הכל נושאים סביבתיים", הוא מוסיף. "גם כמויות המחזור של בקבוקים, נייר וכדומה עולים כל הזמן". ובכל זאת, אמצעי התקשורת ומוצרי התרבות שלנו נותנים לנו תחושה שהירוק הפך לירוקת עבשה. "יכול להיות שפחות מדברים על זה כי זה פחות חידוש", מעריך לביא. "הדיבור הזה היה טרנד. ראינו את האור ונחשפנו אליו באיחור אופייני של עשר שנים אחרי שאר העולם, וגם עכשיו אנחנו בפיגור".
כשלביא מציין את ההארה שכולנו חווינו, הוא מתכוון לתקופת הפריחה הירוקה שהיתה כאן בשנת 2007-2008. פסטיבלי סרטים כמו "אקולנוע" דאגו לאכסניה תומכת לסרטים סביבתיים, בערוץ 2 היתה את פינת "חדשות בירוק", ובערוצי נישה כמו ערוץ "החיים הטובים" שודרו תוכניות ירוקות כמו "אדום, כתום... ירוק" ו"משפחת הירוקים". כמובן שהדשא של השכן ירוק יותר בארה"ב הוקם על ידי השחקן רוברט רדפורד ערוץ טלוויזיוני שלם שמוקדש לתחום הירוק ונוצרו סדרות וסרטים כמו "החיים על פי אד" ו"הוליווד הולכת על ירוק", בעוד שבבריטניה הופקו סדרות שונות, ביניהן "לא עוצרים בירוק". כל חברת חדשות מיהרה לסקר נושאי סביבה שונים וכתבות בנושא התפרסמו בעמודים הראשונים בעיתונים - וזה רק חלק מהדיבור, שהיה חם ומהביל כמו תה ירוק.
"בכל מקרה, אולי הדיבור פחות חם אבל המעשים נמשכים", טוען לביא, "אנשים הכניסו לחיים שלהם שפלסטיק ונייר זה דברים ששמים במתקני מחזור. יש לפחות 100,000 משקי בית שממחזרים באופן קבוע", הוא אומר. "תסתכל אפילו על מהלכים כמו 'תל-אופן' בתל אביב. על ערים אחרות שסוף סוף מתחילות לעשות שביל לאופניים. על ה'מטרונית' בחיפה. אלו דברים אולטרה-סביבתיים". לדבריו, "כמו שפעם דיברו על תל-אופן כל הזמן והיום זה כבר חלק מהעיר, גם על הטרנד הירוק פחות מדברים והוא נהיה שגרה".
אל תתנו לזה לעלות לכם לראש כמובן, לביא עדיין לא מרוצה מהמצב כמו שהוא. "עדיין יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות בתחום מול אומות אחרות שהיינו רוצים להידמות להן. דרך ארוכה מאוד".
שי אביבי, ממש כמו גלעד ולביא, עסוק גם הוא בקידום נושאים סביבתיים. אביבי, שערך את פסטיבל "אקולנוע" שהוזכר קודם, הוא פעיל במאבק למען זכויות בעלי החיים ואיכות הסביבה, ואפילו נטש את הפיח של תל אביב לטובת פרדס חנה. תכנית המערכונים הירוקה החדשה שלו "חי צומח דומם", הייתה שעלתה לאוויר בסמיכות ל"האיש הירוק" של גדי סוקניק היתה עשויה לסמן את הנשמתו של הטרנד הירוק מחדש. אלא שפרשת האייטמים הקנויים ב"האיש הירוק" הוכיחה אחרת ואביבי נשאר לבדו.
"ההגדרה 'טרנד' היא שגויה, כי טרנד מטבעו חולף. קראו לזה 'הטרנד הירוק' זה צעד לא נכון בעיני", מתקן אביבי. "המוחות האנושיים נפתחו הרבה יותר מדי חזק ולרווחה לעובדות מכדי לפתור את זה כטרנד. במובן הזה, אני מרגיש שהדרך הזאת נמשכת. אני מרצה בכל מיני מקומות, אני מדבר על זה עם אנשים, אנשים מדברים על זה איתי... זה עדיין קיים".
אביבי גם רואה את הירוק ביצירה תרבותית בכל מקום. היא פשוט מגיעה אליו דרך המייל ולא דרך מסך הטלוויזיה. "עדיין מצלמים סרטים על הנושא. אנחנו מקבלים פה במערכת התכנית לפחות אחת לשבוע איזה וידאו חדש ומגניב שעוסק באיזשהו עניין שקשור לכדור הזה. שיתוף בין בני אדם הוא אחת מהדרכים לקדם את הנושא".
"גם התכנית עצמה. זה לא פריים טיים בערוץ 2, אבל אני מקבל הדהודים לאוזן. פידבקים טובים", מתגאה אביבי. "אבל אני כן חושב שדבר כזה אמור להיות בפריים טיים. התגייסות יותר מסיבית של כלי התקשורת היתה מזרזת את התהליך. זה ג'וב של התקשורת לשים את זה במקום שזה דורש להיות בו", הוא אומר. "זו בעיה יותר תכופה מאשר הסכסוכים האנושיים, שהם תמיד מטופשים ולא דחופים לאף אחד. תמיד מקומיים ואידיוטיים. לזה, לעומת זאת יש אמת נוקבת".
בינתיים, אברי גלעד מעריך שהאמת המטרידה הזו תיזכר מתישהו. "סרטים על הנושא נעשים בכל העולם, כל הזמן", הוא אומר. "זה שהטרנד הירוק בארץ דעך זה כי הוא היה טרנד. בעולם זה לא היה טרנד. זה השיח המקומי בציבוריות ענייני סביבה. בארץ שום דבר לא מחזיק מעבר לטרנד גם אם הוא בנפשנו. עצם העובדה שקראנו לזה 'טרנד' כבר סימן לו תאריך פקיעה", הוא ממשיך ומסכם: "זה יחזור בפעם הבאה שהמצב יהיה בלתי נתפס. כי הסביבה היא לא טרנד, זה דבר שנחרב לנגד עינינו. אין טרנדיות בחורבן".
ט"ו בשבט: רוצים להחזיר את הטרנד הירוק למרכז הבמה? ספרו לנו בפייסבוק