שרמוטה של מטאליסטים

כשהייתי בכיתה י' התנשקתי על המדרגות שליד הגלולה - פאב הרוקרים האופנתי של תקופתו - עם חבר להקת סאלם, שמשום מה נשך לי את השפה התחתונה. נראה לי שזה היה בכוונה, בקטע מורבידי כזה. אין מה לדאוג, זה לא היה זאב טננבוים וזה גם לא מישהו מההרכב הנוכחי של הלהקה, ואם ניתקל אחד בשני בתור בבנק, לא נזהה אחד את השני.

זה היה מזמן, בימים בהם ערבי המטאל "מוות לטכנו" שלטו ברוקסן, שרוליק איינהורן היה ילד בן 12 שמייבא להקות מטאל מיוון, שיחת היום היתה "מה ההבדל בין דת'-מטאל לגריינד-קור", למקומונים היו כתבי מטאל מתמחים וכוכבי להקות המטאל המקומיות היו יושבים במקבילות הטרום-גראנג'יות של הפרילנד.

היפה הוא ששנים אחרי תום ימי הזוהר של המטאל בביצה התל אביבית, סאלם עדיין קיימים. רבים מחברי להקות המטאל הישראליות של הימים ההם גילו את הטראנס או השכילו ללמוד שהבחורות בהאוס יותר משוחררות ולא בוכות כשנושכים אותן, אך סאלם עדיין איתנו - איתנים, אפלים, כוחניים, מרשימים ואפקטיביים כתמיד. ובתור להקה שקיימת משנת 85', ומאז ומתמיד קיבלה את מלוא הרספקט כסנדקי המטאל המקומיים, זה בכלל לא מפתיע.

במשך השנים חדרה סאלם לתודעה בתור חלוצת הדת'-מטאל הישראלית והמובילה בלהקות המטאל המקומיות - היא הוציאה אלבומים בארץ ובגרמניה, הסתחבקה עם ונסה וורוויק, ובניגוד ללהקות מטאל ישראליות אחרות, היא מהר מאוד הבינה שאין טעם ללכת שבי אחר קלישאות הז'אנר, להקדיש את כל הטקסטים לשטן האוניברסלי ולהתעלם מהשורשים. נהפוך הוא, סאלם השכילו להשתמש בכלים האפלים של הז'אנר כדי לגעת בנושאים בעלי רלוונטיות מקומית, כשהתוצאות המתוקשרות היו, בין היתר, מעטפת נפץ שנשלחה לטטנבוים מלהקה ניאו-נאצית מנורבגיה והפולמוס סביב שימוש הלהקה בצילומי ארכיון מהשואה בקליפ לקאוור שלהם לסטנדרט יום-השואה, "העיירה בוערת".

קרוב לעשרים שנה מאז היווסדה, מוציאה סאלם אלבום חדש בשם “Collective Demise” בלייבל הגרמני "סיסטם שוק". את האלבום הזה ניתן יהיה לקבל כחלק ממחיר הכרטיס בהופעת הבכורה של התקליט החדש, ביום שני (8 ביולי) ב-22:00, בבארבי בתל אביב.