"אני זוכר את הרגע הראשון שבו ראיתי את וויטני. היא שרה שני שירים עם אמא שלה, אני זוכר את הדקירה בעמוד השדרה שלי. ידעתי שאני רוצה לעבוד איתה". במילים אלה תיאר קלייב דיוויס, האיש שגילה את יוסטון, את הרגע שבו הביא לעולם את אחד הקולות הגדולים ביותר בתולדות המוזיקה השחורה ועולם הפופ. דיוויס, הבעלים של Arista Records ומוח מחושב לא פחות מזה של בארי גורדין ממוטאון או קווינסי ג'ונס, זיהה את מה שיוסטון יכולה לתת לעולם: קול עצום, סטאר קוואליטי וחיבור היסטורי בין הנקודות המפוזרות של המוזיקה השחורה: סול, אר אנ' בי, דיסקו, פופ. ביוסטון היה את הכל.
וויטני יוסטון הלכה לעולמה: כל הכתבות וההספדים
דיוויס מדבר על יוסטון:
רגע התהילה הראשון של יוסטון בטלוויזיה הוא באמת רגע מפתח בקריירה הפנומנלית שניהלה עד אמצע שנות ה-90: דיוויס ניצל את הקשרים עם מרב גריפין, בעל תוכנית האירוח הפופולרית, והכניס את יוסטון ואמה הזמרת, סיסי יוסטון, לנאמבר משותף. הקול הגדול, העמוק והמרגש של יוסטון שטף את המסך ובהופעתה הראשונה ברשת ארצית, יוסטון הגדירה את העתיד: כוכבת גדולה יותר מאמא שלה, בת דודתה דיאן וורוויק ובת השוואה לסנדקית שלה, אריתה פרנקלין.
וויטני יוסטון מופיעה עם אמה אצל מרב גריפין:
דיוויס רצה ללמוד מהטעויות של בארי גורדין עם אמני מוטאון, והחליט לבשל את יוסטון על אש קטנה. הופעה פה, אירוע שם, הקלטה כאן. הוא ידע שיוסטון צריכה להבשיל כדי למלא את כל הפוטנציאל העצום שלה, אותו אפשר היה לשמוע גם כזמרת רקע לצדה של צ'אקה קאן בלהיט הענק שלה, "I'm Every Woman", שיצא ב-1978. לימים, יוסטון סגרה מעגל עם גרסה משלה לשיר השיר, שיצא בפסקול הסרט "שומר הראש" בו כיכבה. כמו שאין דבר עצוב מאם שקוברת את בתה, כך צ'אקה קאן בת ה-58 לא מאמינה שיוסטון, הצעירה ממנה בעשור, הלכה לעולמה ככה, פתאום, עכשיו.
באמצע שנות השמונים, הכל קרה: דיוויס החליט שיוסטון מוכנה ואלבום הבכורה שלה היכה גלים בעולם המוזיקה השחורה ובעולם הפופ כולו. יוסטון הציגה יכולות ווקאליות פנטסטיות ובעזרת עבודת הפקה מצוינת (בין השאר של ג'רמיין ג'קסון, אחיו של מייקל ומי שיוסטון ליוותה גם אותו לתקופה), תעשיית המוזיקה קיבלה לידיים דיווה בשלה לחלוטין. הרגע הזכור ביותר בתקופה הזו הוא הופעתה בטקס פרסי הגראמי של 1986 עם הלהיט הראשון שלה, "Saving All My Love to You". באופן משעשע, השיר זכה בפרס הגראמי וההופעה בטקס זיכתה אותה בפרס האמי.
מאז אלבום הבכורה היתה יוסטון במסלול המראה מצליח. קמפיין אלבומה השני, "Whitney", נפתח עם אחד הלהיטים הכי יפים של יוסטון, שיר דיסקו מרגש וחכם. "דמיינתי מישהו שמחפש מישהו מיוחד לרקוד איתו", סיפרה שנון רוביקם, כותבת השיר. "לא סתם ללכת למועדון ולרקוד, אלא מישהו לרקוד איתו לחיים". יוסטון הצליחה לבטא את הרוח הכפולה של השיר, את ההדוניזם של הריקוד וגם את נקודת המבט של כותבת השיר. הקליפ, בבימויו של בריאן גרנט (שביים קליפים לקווין, דוראן דוראן, אריתה פרנקלין ועוד), הפך לאחד המפורסמים של יוסטון.
יוסטון ניצלה את פרסומה האדיר כדי להתחיל במפעלי צדקה שונים, אבל כמו כל הכוכבים ממוצא אפרו-אמריקאי בתולדות עולם הבידור, מאגרוף ועד היפ הופ, גם הפוליטיקה השחורה לא דילגה מעליה: יוסטון היתה מהתומכות הגדולות ביותר במאבק לשחרור נלסון מנדלה והחרימה חברות שלא תמכו בחרם על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. אחת ההופעות הראשונות הזכורות של יוסטון היתה ביום הולדתו ה-70 של מנדלה, באירוע ענק באצטדיון וומבלי. לאחר נפילת האפרטהייד, היתה יוסטון לאחד האמנים הראשונים שהופיעו בדרום אפריקה החדשה, הופעה שתועדה והפכה לסרט של רשת הכבלים HBO.
ההופעה המלאה של יוסטון בדרום אפריקה, 1994:
אך לפני שהגיעה לדרום אפריקה, יוסטון הגיעה לכל בית בעולם: בשנת 1992 היא הצטרפה לקאסט הסרט "שומר הראש", בידיעה שלא מעט כוכבות פופ נפלו כשניסו לעשות את המעבר לקולנוע. אבל סיפור האהבה המרגש שביים מיק ג'קסון, כשלצדה של יוסטון קווין קוסטנר, ניצל בחוכמה את הצלחתה המוזיקלית של יוסטון. הקרשנדו הגיע בדמות "I Will Always Love You", קאבר לשיר של דולי פרטון. יוסטון, מעשה שטן ומלאך יחדיו, פשוט גרמה לכולם לשכוח את המקור ותבעה למעשה את הסטנדרט לכל תוכניות הריאליטי-שירה עם הפאוזה שלפני הפזמון הסופי, זה שמתפוצץ ברעש גדול ולא מותיר עין אחת יבשה. באופן סמלי, שיר האהבה הגדול ביותר שיוסטון ביצעה יצא לעולם בשנה שבה חשבה שפגשה את אהבת חייה, הזמר בובי בראון. בזמן הקרוב רבים ינסו לנתח את נפילתה של יוסטון ויחלו ברגע הזה, שבו יוסטון נישאה לאדם שהיכה אותה ונטל עמה סמים. רבים ישכחו שאת השיר היפה הזה היא גם שרה בשבילו.
בין "שומר הראש" לראיון של יוסטון עם דיאן סוייר עברו עשר שנים, בהן הצליחה יוסטון להיות השחקנית השחורה עם המשכורת הכי גבוהה לסרט אחד (10 מיליון דולר על "אשת המטיף"), עם להיט ענק נוסף בסרט (הדואט "When You Believe" עם מריה קארי ב"נסיך מצרים", שזכה באוסקר) ועם להיטים משותפים לה ולזמרים צעירים כמו אנריקה איגלסיאס. אבל יוסטון בעצם לא הצליחה להתאושש מחיי הנישואים ההרסניים שלה ומהשימוש בסמים קשים. בשנת 2002, עם הרצון לקדם אלבום חדש, יוסטון פתחה את הלב בפני דיאן סוייר והתוודתה כי היא משתמשת בסמים. כרגיל, הכל חייב להיות בגדול אצל יוסטון והראיון היה לאותה תקופה הראיון עם הרייטינג הגבוה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית.
העשור נמשך ויוסטון טרם התאוששה. במקום, היא כיכבה לצד בעלה בתוכנית ריאליטי מטופשת, "Being Bobby Brown", בו היא נתפסה ברגעים מביכים שלא מתאימים למעמדן של זמרות קטנות ממנה בהרבה. רגע מוזר אחר היה ביקורם של יוסטון ובראון בישראל בשנת 2003, בקהילת הכושים העבריים בדימונה. יוסטון, שטענה לחיבור רוחני של ממש עם הקהילה המקומית, היתה ללעג ולקלס על דברים שאמרה ועל התנהגותה בביקור.
יוסטון עשתה כל שביכולתה לחזור לעניינים. היא התגרשה מבובי בראון, טענה שהתנקתה מסמים וחזרה למקום הראשון במצעדים עם האלבום "I Look to You" והלהיט מתוכו, "Million Dollar Bill". היא התראיינה בפתיחות לאופרה ווינפרי, שוב הודתה בשימוש בסמים עם בעלה וטענה כי היא פתחה פרק חדש בחייה. אלא שמשהו בקריירה של יוסטון מת, והיא לא היתה מסוגלת לעמוד יותר ברף האיכות שהיא עצמה הציבה לעולם הפופ: הכוכבות שבאו אחריה, ממריה קארי ועד איימי וויינהאוס, היו חכמות, זריזות וצעירות ממנה, ואילו קולה האלמותי נסדק. הופעותיה בתוכניות כמו "אקס פקטור" ובטלוויזיה הצרפתית זכו לביקורות איומות. הופעה אחת באוסטרליה, שהיתה אמורה לפתוח את מסע ההופעות הבינלאומי שלה, זכתה לשריקות בוז ומחאה מצד הקהל. מסע ההופעות שלאחר מכן בוטל. אין עוד רגעים גדולים של וויטני יוסטון מאז, רק אמנית שדעכה מוקדם מדי.
הקהל באוסטרליה זועם על יוסטון:
בקיץ הקרוב יוסטון עמדה לחזור לתחום השני החביב עליה אחרי המוזיקה - הקולנוע, בסרט "Sparkle". ייתכן שזו היתה ההזדמנות של יוסטון לחזור לעצמה, אבל זה כבר לא יקרה. מותה בטרם עת מזכיר עד כמה היא באמת חסרה לעולם הפופ ככוח אמיתי. זהו עולם שבו כל דיווה זוכה לשיר את ההמנון בפתיחת אירועי ספורט, וכולן מתבלבלות. כדאי להן להיזכר בביצוע המושלם של יוסטון בסופרבול של 1991: מלחמת המפרץ ברקע, גל פטריוטיזם אמריקאי מתבקש פורץ ויוסטון, הקונצנזוס חוצה הגזעים, מעניקה ביצוע מושלם להמנון הפסים והכוכבים. ככה נרצה לזכור אותה: כוכבת.