"מכירת חיסול" של יו לורי: עדיף שיתרכז במשחק

יו לורי, הכוכב של "האוס," ניסה את כוחו בכתיבת ספר מתח, אבל התוצאה הסימפטית לא מצליחה להתעלות אל מעבר לספר שהוא דאחקה חסרת משקל סגולי

  • יו לורי
  • האוס
לילך וולך

יו לורי ידוע לקהל הישראלי בעיקר כד"ר האוס, בסדרה שנושאת את שם גיבורה, אבל השחקן הבריטי מסרב להסתפק בתואר הקמצני "שחקן"; מלבד קריירת משחק (שלא החלה כמובן בסדרה האמריקאית מנוטרלת מבטא), לורי מטפח גם קריירה כקומיקאי, תסריטאי וכמוהן קריירה מוזיקלית, והנה מתגלה אספקט נוסף שלו: ב-1996 החליט לורי לשלוח את ידו גם בכתיבה, ולא סתם כתיבה – את הרומן הראשון שלו הקדיש לורי להרפתקת ריגול / מתח בשם "מכירת חיסול", שתורגם עתה מחדש לעברית.

"מכירת חיסול" של יו לורי מתגלגל פחות או יותר כפי שהייתם מצפים מהבריטי המשועשע לכתוב, וממש אי אפשר שלא לשמוע את קולו ספוג הסרקזם הדק מקריין את זרם התודעה של תומאס לאנג גיבורו. לאנג, בריטי בכל רמ"ח איבריו וחייל בדימוס בצבא הוד מלכותה, מוצא עצמו מעורב במרכזה של פרשה מסובכת שמערבת תאי טרור, חוזי חיסול, ומזימת סחר בנשק שחובקת יבשות שונות.

את פרטי הסיפור לא רצוי לחשוף ממש, אבל די לומר שדמותו של לאנג היא כזו שתעדיף בדיחה על פני ירייה, אלא אם כן אין ללאנג – כמו פעמים רבות ב"מכירת חיסול", שום ברירה אחרת. מבחינה זו לורי נאמן למסורת בריטית ארוכת שנים של סופרים שבוחרים בהומור כדרך התמודדות, על פני עמיתיהם ביבשת האמריקאית שקודם ישלפו אקדח ורק אז ישאלו שאלות. באופן לא מפתיע, לורי הולך פחות בעקבותיו של ג'ון לה קארה ומושפע מבריטים אחרים כפ.ג'. וודהאוס (שלורי גם שיחק בעיבוד על פי ספרו האייקוני "טוב ויפה, ג'יבס") ודאגלס אדאמס ("מדריך הטרמפיסט לגלקסיה") שניסחו לא מעט מאבות המזון שלורי ספג – כמו שאפשר היה להסיק מתוכנית המערכונים הקומית "A Bit of Fry & Laurie" המשותפת לו ולסטיבן פריי (סופר מוצלח ופורה כשלעצמו).

עוד בוואלה! NEWS

5 טיפים שיעזרו לעובדים שלכם לחזור לשגרה

בשיתוף נספרסו
לכתבה המלאה
אחרי הנחת הסלבס, נשארים עם ספר מתח בעיתי. כריכת הספר (צילום: יח"צ)

יו לורי הוא אולי שחקן כובש, ואיש רנסנס, אבל אחרי הנחת הסלבס האוטומטית שהוא מקבל בבואו להוציא ספר ביכורים, מוכרחים להכיר ב"מכירת חיסול" כפי שהוא – ספר מתח עם בעיות מסוימות. לורי לא מוותר על בדיחה, למעשה כל שלושה משפטים הוא דואג לשלב אחת. מה שעובד נהדר עבורו בראיונות, מאט ומכשיל אותו כשהוא מנסה לייצר מתח במקביל – דמותו של תומאס לאנג חביבה ומשעשעת, לא מעט בגלל ההתנייה הלא רצונית לדמיין את לורי עצמו מגלם ומדברר אותו – בטח כשפניו היפות של לורי מתנוססות על שני שליש כריכת הספר הקדמית. אבל כתואם ג'יימס בונד הוא עובר מעט לא יוצלח למרבה האכזבה – האינסטינקטים שלו איטיים משהו, הוא לא מצטייר כאמיץ או מבריק במיוחד, וחסר לו הסקס אפיל הנוקשה של גיבורי פעולה.

מעבר לבעיות בבניית הדמות הראשית, ל"מכירת חיסול" יש כשלים אקוטיים בהשתרשרות העלילה שלו – הפניות החדות שדמותו של לאנג עושה הן מבלבלות במקרה הטוב ותמוהות במקרה הרע. כאילו כדי להוסיף עוון על פשע, די מהר נכנסת לתמונה גם דמותה של אישה – האישה שבשבילה בלי כל סיבה הגיונית, יעשה לאנג הכל; והאהבה השטחית עם האישה הכמעט לא מוכרת הזו אמורה להיות הסיבה שבגללה הוא מסכן את צווארו שלוש פעמים בשעה ממוצעת.

"מכירת חיסול" הוא בהחלט לא ספר שכתוב רע, ואפילו העלילה המפותלת מסתדרת לה איכשהו לקראת סופה כשהקצוות נקשרים והדמויות הרבות מדי שלוקחות בה חלק ממלאות את תפקידן. אבל אי אפשר שלא לחשוב עליו כעל ענן של צמר גפן מתוק – מעט מאוד סוכר מלא אוויר שלא משביע את הרעב האמיתי שהיה לך.

מכירת חיסול// יו לורי, בתרגום יעל אכמון, הוצאת עם עובד

"האוס": יו לורי יפרוש ממשחק אחרי סיום הסדרה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully