יש ביטויים שמעקצצים על הלשון, שמגרה לגלגל אותם בחלל הפה ולדמיין את האקזוטיקה שעומדת מאחוריהם. "נערות פיתוי" הוא מין ביטוי שכזה; שזורק אותך אל ספרי ג'יימס בונד, אל פילם נואר, אל נשים יפהפיות שסיכלו מזימות טרור עולמיות בזכות חכמתן, תעוזתן ויכולתן לשחק משחק כפול. אילו חיים מסעירים, איזו קריירה מסקרנת ומלאת אנקדוטות.
כל זה נכון עד שצופים בסרט "נערות פיתוי" של שרון כידון ששודר אמש (חמישי) בערוץ 10. בזמן הצפייה, הביטוי "נערות פיתוי" על הילתו המסתורית מאבד מנפחו כבלון עייף שהושאר לגסוס בפינת החדר ומוחלף בדימוי היועצת הפדגוגית שלך מבית הספר היסודי. מלא קסם וסקס אפיל בהתאמה. אין כאן תואמת אנג'לינה ג'ולי בסיפור, למי שקיווה.
ובכן, כפי שהסתבר מ"נערות פיתוי", בתחום האפרפר הזה עוסקות חוקרות או שליחות של משרדי חקירה שנועדו להוציא מידע רגיש מגברים שיש מי שמעוניין בהפללתם, או במרבית המקרים גברים שהצליחו להזעים עליהם את נשותיהם מספיק כדי שאלו ישלחו אותם להתמזמז עם הראשונה שתעפעף אליהם בזמן שחוקר פרטי טרוט עיניים יצלם וירשיע אותם.
הקו שאליו לקחה כידון את סרטה לא לגמרי ברור מצד אחד שאלות חמורות סבר, פרצופים מפוקסלים, וקולות של נשים שעוותו עד בריטון גברי. מצד שני פסקול נוסח "יומני הנעל האדומה" כדי לתגבר את הארוטיקה הלחלוטין לא קיימת מהמרואיינות שיותר משנשמעו פתייניות, נשמעו כמו מדריכות כלואים מורעלות. הרצון לנשוך בנושא העסיסי לכאורה, הופרע באופן תדיר על ידי איזו מעטפת דקיקה של פסאודו-פמיניזם זהיר שמנסה לשאול את השאלות ה"קשות". ולמה פסאודו? כיוון שאף אחד לא, לא שרון כידון בכל אופן, קם ושאל סלחו לי כולכם, האם זה לא משונה להשתמש בשנות האלפיים בגוף נשי כדי "להפיל ברשת" גברים? התשובות המתחמקות לגבי הגבול המטושטש בין השכרת הגוף לצורך "מקצועי", והשכרת גוף באופן מקצועי לא היו מספקות.
משיכת הכתפיים של מרבית הגברים שרואיינו, באשר לכמה רחוק הולכות החוקרות כדי למלא את תפקידן לא היתה מרגיעה במיוחד. הסאבטקסט של רובם היה "באמא שלך, מה נראה לך שעושים כאן? משחקים 'שבץ נא'?" גם האמירות הגורפות "אין גבר שעומד בפיתוי של אישה שמחמיאה ומחייכת אליו" מטרידות באבסולוטיות שלהן כשאין כמעט מה שסותר אותן. תנו לנו לסכם רגע קיבלנו פראפרזה על הגבר הדביל שחושב דרך הרגל השלישית שלו, ועל זה שלכל אישה יש מחיר, כן?
הערבוב בין משרדי חקירות מפוקפקים ששולחים נשים כדי שיפתו בעלים בוגדניים לצורך השגת גט מועדף ובין חקירות משטרתיות שיש בהן עניין לציבור כפרשת גואל רצון, היה כזה שרצוי שייעשה בו קצת סדר. ואותו ערבוב העיד על חוסר הפוקוס של הסרט, והחשיד בעיקר בדלות החומרים ההתחלתית. גם ההבדלים בין חוקרת משטרתית סמויה ובין פרילאנסרית של משרד חקירות מטעם עצמו, הם כאלו שראוי שיתנו עליהם את הדעת בסרט שהופך הכל למיקשה אחת.
בסופו של עניין "נערות פיתוי" הוא סרט מבלבל, שרוצה להחזיק את המקל בשני קצותיו ליהנות מהתדמית הזוהרת והפיקטיבית שנוצרה מסרטים וספרים שהאדירו את דמות הפאם פאטאל שאין גבר שעומד מול קסמיה ויהיה מוכן להסגיר לידה את מזוודת האורניום המועשר שלו; מצד שני ניסתה כידון להיות אילנה דיין לרגע, ולהביא את הממצאים החותכים של החקירה שלה. שברובם - למרבה הצער - לא היו מצליחים לחתוך אפילו דרך חמאה.
"נערות פיתוי" - קבלו הצצה לסרט
"נערות פיתוי" - מה אתם חשבתם? ספרו לנו בפייסבוק