ז'ורז' מלייס: מדוע בחר מרטין סקורסזה לעשות עליו את הסרט "הוגו"?

המאפיין המובהק של הסרטים הבולטים השנה בתחרות על האוסקר הוא המיקום שלהם בעבר. "העזרה" חוזר לדרום ארצות הברית של שנות השישים, "חצות בפריז" נודד לפריז של שנות העשרים ו"הארטיסט" להוליווד של אותה תקופה. "הוגו" של מרטין סקורסזה, שיעלה כאן לאקרנים ביום חמישי הקרוב, לוקח את מכונת הזמן אחורה עוד יותר. הוא מעלה באוב את ראשית ימי הקולנוע, את מי שנחשב לאחד מן החלוצים של האמנות הזו, ז'ורז' מלייס, וגם את סרטו "המסע אל הירח", שנעשה עוד ב-1902.

בכך, מגיע לשיא גל ההתעניינות המחודשת בסרט הנושן. במסגרת זו, פסטיבל קאן הציג במאי האחרון גרסה משוחזרת וצבועה שלו. הנ"ל לוותה בפסקול חדש שכתבו Air, ועתה יצא גם בנפרד ונחשב אחד הפרויקטים הטובים של ההרכב הצרפתי בשנים האחרונות.

השפעת סרטו המוכר ביותר של מלייס תמיד ניכרה בתרבות הפופולרית, וזכור במיוחד הקליפ שיצרו הסמאשינג פמפקינס על פיו. עם זאת, מעולם הוא לא היה בחזית בכל כך הרבה תחומים בעת ובעונה אחת, וזה עוד קורה בדיוק 110 שנה לאחר הפקתו. אז איך ייתכן ש"מסע אל הירח" רלוונטי היום יותר מתמיד? כדי לענות על השאלה הזו, צריך קודם כל להציג את העובדות מאחורי עשייתו, ומהן עולה גם החשיבות שלו.

הנקודה הראשונה שעקרוני לעמוד עליה היא ההקשר שבו נעשה הסרט. בתחילת המאה הקודמת, אמנות הקולנוע כבר היתה משגשגת למדי, אבל לא מפותחת. בניגוד למה שאפשר לחשוב, הסיבה לכך לא היתה טכנית או כספית. כבר באותה תקופה, אפשר היה להצעיד את הקולנוע קדימה. אבל האבות המייסדים שלו, תומס אדיסון והאחים לומייר, לא האמינו בתועלת של כך. הם היו מהנדסים ואנשי עסקים מעולים, והתרומה שלהם להנחת היסודות של האמנות הזו היתה אדירה, אך לא היה להם חזון יצירתי. כדי להיות גדול באמת, המסך נזקק באותה תקופה לאיש שיהיה בעל חלומות, ומלייס היה בדיוק כזה.

בניגוד לקודמיו, מלייס הגיע לאמנות הקולנוע מאמנות אחרת - זו של מעשי הקסמים. לכן, בשעה שלומייר ואדיסון חפצו להשתמש במצלמה כדי לתעד את המציאות טוב מאי פעם או כדי למקסם את רווחיהם, הוא ראה בה כלי שיאפשר לו לפתח עוד יותר את עולמו היצירתי. הודות לקסם החדש הזה, אמר לעצמו, יהיה באפשרותו לברוא אשליות ולאחוז עיניים בצורה מרהיבה מאי פעם. במאה השנה האחרונות המשילו שוב ושוב את חווית הצפייה בקולנוע לחלום. לולא תפיסת העולם של מלייס, כל זה לא היה קורה.

תפיסה זו באה לידי ביטוי במאות סרטיו של מלייס, ובעיקר ב"מסע אל הירח", עבודתו הקאנונית ביותר ואבן דרך עצומה בתולדות הקולנוע, שממנה והלאה שום דבר כבר לא היה אותו דבר. האחים לומייר ואדיסון בנו את הבית, היורש הצרפתי שלהם הדליק בו את האור.

כעדות לחשיבותו של הסרט, כל תלמיד קולנוע לומד כבר באחד מן השיעורים הראשונים בתואר על השפעותיו. קודם כל, מלייס התבסס על כאן נובלות של ז'ול ורן ושל ה.ג' וולס כדי להציג את סיפורם של מדענים הנוסעים לכוכב המרוחק, עשרות שנים לפני שהאדם באמת הצליח לעשות זאת. בכך, הוא יצר למעשה את סרט המדע הבדיוני הראשון, וייסד את מה שיהיה לאחד הז'אנרים השכיחים, האהובים ובעיקר הרווחיים של הקולנוע.

מלייס היה גם הראשון לזהות את זימתם של צופי הקולנוע ולדעת איך לנצל אותה, ולפיכך שילב בסרט שלל בחורות נאות מראה בלבוש חושפני. לא משום שהיתה לכך חשיבות עלילתית חלילה, אלא רק בשביל התועלת הארוטית של הדבר. בשנים שעברו מאז, מהלכים נלוזים שכאלה כבר הפכו לדבר טבעי.

נוסף לזאת, מלייס גם החל כאן את השימוש באפקטים מיוחדים, וגילה כמה שעד היום משתמשים בהם בצורה זו או אחרת - למשל, חשיפה כפולה או צילום על רקע מסך כחול. אבל כל הדברים הללו טכניים יחסית לפריצת הדרך המשמעותית של "מסע אל הירח": הוא מסמן את הפעם הראשונה שבה הקולנוע ברא עולם עם חוקים משל עצמו.

האחיים לומיר ואדיסון הסתפקו באיתור פכים מעניינים של המציאות, ומנקודה זו לא התערבו בה ותיעדו אותה על פי החוקים שלה. מלייס לא התעניין בעולם האמיתי, אלא רק רצה לספק מקומות מפלט ממנו. לכן, הוא שם לעצמו למטרה לברוא עולם של בדיה, ולהציג אותו בהתאם לכללים שיכולים להתקיים רק בו.

דוגמה לכך אפשר לראות ביחס שלו למושג הזמן: אצל האחים לומייר ואדיסון, למשל, זמן הסרט תמיד תאם את זמן ההתרחשות - היצירות היו קצרות ולכן גם הסיפורים שבהן התפרשו על פני דקה או עשר דקות. הם לא היו יכולים אפילו להציג משהו שקורה במהלך יממה או שעה.

לעומתם, מלייס התחיל לדלג בעזרת העריכה בין פרקי זמן שונים. 14 הדקות של "מסע אל הירח" מכילות בתוכן סיפור מקיף בהרבה, כי בעולם של הקולנוע, אפשר לקפוץ מיליוני שנים בדקה אחת, כפי שקולנוענים רבים עוד יעשו הודות לפורץ הדרך הצרפתי.

את כל זה עשה מלייס פחות או יותר בדיוק באותם אמצעים ותקציבים שהיו לקודמיו. בכך הוא הוכיח כבר אז שמי שמאמין כי אין לקולנוע לאן להתקדם יותר הוא מוגבל בעצמו, וכי האיכות של עבודתך תלויה בראש ובראשונה ברוחב אופקייך.

ואכן, אם מסתכלים על הסרטים הבולטים של השנה האחרונה, מגלים כי אף אחד מהם לא ניחן במשאבים כספיים יוצאי דופן ולא התכבד באיזשהו חידוש טכנולוגי שנתן לו עליונות על פני השאר. בדיוק כמו "המסע אל הירח", היצירות הללו הגיעו רחוק כי לבמאי שלהם היה מעוף.

לעומת זאת, לא היה למלייס חוש עסקי. לכן, לא ידע לשמור על רווחיות ארוכת טווח, ירד מנכסיו ומתהילתו ומצא עצמו עובד במלאכה שאין לה שום קשר לקולנוע. זוהי גם נקודת המוצא של "הוגו", ומי שיצפה בו יגלה כיצד סקורסזה מפתח אותה, וכמובן ייהנה גם משאר סגולותיו.

אם כך, מלייס עונה גם למודל הקלאסי של האמן המקולל, ו"מסע אל הירח" הוא דוגמה אולטימטיבית ליצירה שהיטיבה עם כולם חוץ מהיוצר שלה. מובן כי יש בסיפור שכזה ממד מושך, אבל לא זו הסיבה שכל כך הרבה אמנים, ובראשם סקורסזה, מייחסים כל כך הרבה רלוונטיות ב-2012 לקולנוען שנולד ב-1860.

הסיבה האמיתית לכך היא שמלייס בכלל ו"מסע אל הירח" בפרט מסמלים את השאיפה האמנותית להמציא ולהתחדש. ברוחם של גיבוריו, שיצאו להרפתקה אינטר-גלקטית נועזת כדי להגיע למקום שרגל אדם טרם דרכה בו, גם הוא הוכיח כי לאמן תמיד מותר לחלום, שכן בממלכת החלומות הכל אפשרי.

לכן, חשוב להבהיר כי "הוגו" אינו איזושהי התרפקות נוסטלגית, המביעה געגועים לעבר ומצדיעה למורשת של הקולנוע. להפך: סקורסזה נאחז במלייס דווקא מפני שהוא רואה בו עוגן לעתיד. "המסע אל הירח" רלוונטי היום כפי שהיה בעבר וימשיך להיות כזה כל עוד שהקולנוע יתקיים, מפני שלא משנה כמה הטכנולוגיה תשתנה, המסר שלו יישאר בתוקף - כל עוד נאמין בכך, גם השמיים אינם הגבול.

"הוגו": איפה ומתי לראות?
"הוגו": מהמרים עליו לאוסקר? שתפו אותנו בפייסבוק