הבחירות של יונתן גלילה:
מטאליקה "Load"
אין ספק שאת מטאליקה כולם מכירים, אוהבים ושונאים. היה לי חשוב לכתוב על האלבום הספציפי הזה, מכיוון שהוא אולי האלבום הכי שנוא על המעריצים (מלבד "St. Anger" המזעזע), אבל דווקא הכי אהוב עליי שלהם. אחרי ההצלחה המסחררת שזכו לה חברי מטאליקה ב"אלבום השחור" (אלבום שקדם ל-"Load"), ניכר שחברי מטאליקה יצרו את "Load" ממקום של "fuck it". הסתלבטו באולפן, שתו ים של אלכוהול ושיחררו מכל האחריות המטאליסטית שנפלה בחלקם.
ללא כל פוזה, ישבו החבר'ה וניגנו בעיקר קאנטרי-בלוז מטאלי, כבד, אפל, מסוגנן, גדוש בריפים שמנים ו"דרומיים", אלבום באווירה של מסבאה מהגיהנום. על כל השירים מרחפת השירה יוצאת הדופן של ג'יימס הטפילד שברוב הזמן נשמע בכלל כמו זמר קאנטרי. שומעים שמטאליקה נהנו מכל רגע, איך אפשר שלא.
לד זפלין - "Physical Graffiti"
האלבום הכפול והנפלא הזה של לד זפלין, הוא אחד האלבומים האהובים עליי. אני מעריץ מושבע של הלהקה, והאלבומים שלה הם ליוו את חיי מגיל צעיר מאוד. האלבום הזה תמיד היה המסקרן ביותר בעיניי. יש בו שילוב של נדיר של חופש אומנותי מוחלט עם בגרות מוזיקלית אמיתית, כזו שממש שומעים את הקילומטראז' שהשביח את החבורה. חגיגה של רוקנרול, בלוז, קאנטרי והמון הומור. הומור זה חשוב.
דיאנג'לו - "Voodoo"
מדובר שבאלבום שהוא פסקול אלוהי לחדר המיטות אבל לא רק. דיאנג'לו, ממשיך דרכו של מרווין גיי, הנפיק פה את אחד מאלבומי ה-R&B הטובים מאז הימים הטובים של שנות ה-70. ים של שכבות שירה מושפעות פרינס, שנותנות את הרושם שדיאנג'לו יצר 4-5 כפילים של עצמו, שישבו עמו באולפן ובאורח פלא פשוט אילתרו איתו בדיוק מוחלט.
הזרימה של האלבום יוצאת מן הכלל, השירים יפהפיים והביטים מהפנטים. דיאנג'לו הוא מחייה הזימה. נביא בעולם של R&B מלוטש. זו יצירת מופת שמחזירה נשימה אחת, אולי אחרונה, לעולם שכבר מזמן הפך לפארק שעשועים מסחרי.
הבחירות של יקיר בן טוב
מייקל ג'קסון - "Bad"
האלבום הזה ועוד שיתופי פעולה בין מייקל ג'קסון למפיק האגדי קווינסי ג'ונס, גורמים לי כל כמה שנים לחזור אליהם ולהקשיב להם שוב בצורה מעט שונה. בהתחלה פשוט שמעתי את האלבום (שקניתי כמתנת יום הולדת לאחי הגדול), ונהניתי מהשירים. בהמשך למדתי להעריך את ההפקה המוזיקלית המהוקצעת במידה הנכונה ואת העיבודים המצויינים, אבל מעל הכל הבנאדם פשוט ידע לעשות פופ.
אינפקטד מאשרום - "Classical Mushroom"
אלקטרוניקה יכולה לרגש. אני זוכר שנכנסתי לחנות דיסקים בנתניה בספונטניות ומשהו בעטיפה תפס אותי. ביקשתי מהמוכר שיתן לי לשמוע באוזניות. הרגשתי כאילו האלבום הזה נעשה בשבילי. כור היתוך מושלם של מוזיקה קלאסית, אלקטרוניקה בגוון מאוד מיוחד, וגיטרות רוקנרול. זה האלבום הכי אמיתי והכי מוצלח שלהם עד היום מבחינתי. כל קטע בצבע. מומלץ.
הקרטל יופיעו בבארבי בתל אביב ביום שלישי הקרוב (28 בפברואר) ויארחו את רד בנד, מרסדס בנד ואת מאיה איזקוביץ.