מי באמת מרוויח מ"מצב האומה"? חמש הערות על טלוויזיה

ל"מצב האומה" יש מספיק ביצים גם ללגלג על פוליטיקאים, גם לעשות את זה מול הפרצוף שלהם וגם להזמין אותם להחזיר אש. זה לא מובן מאליו, אבל כן ברור למה כדאי להם לעשות את זה. מהעבר השני נמצאים הפוליטיקאים – אנשים שהומור לא בהכרח היה הקשת שעליה גלשו אל מקומם בכנסת, שלרוב מעדיפים שיכתבו להם את הנאומים מראש או ייתנו להם כוס מים להשליך על מישהו.

ובכל זאת – לפחות אצל חלק מהפוליטיקאים הפחות עציים, יש שיתוף פעולה עם "מצב האומה", ולפעמים הם אפילו מבינים שהם לא הגיעו ל"ערב חדש" עם דן מרגלית. ציפי לבני למשל, אשר התארחה בתוכנית האחרונה של "מצב האומה", קידמה את עצמה רע מאוד בחודשים האחרונים – שתקה כשהיתה צריכה לדבר, מילמלה כשהיתה צריכה לצעוק. ודווקא בתוך הבריכה הזרה הזו, פתאום נשמע קולה – היא היתה משעשעת, לא נפוחה מחשיבות עצמית. הבינה שכאן יותר עוקצים ופחות שוטחים תוכניות חומש. באופן מפתיע אפילו, יש מצב ש"מצב האומה" היתה תחילת ההתאוששות שלה. לתשומת לבה של חנין זועבי.

אין מי שלא קרא את מכתב הפרידה הזועם ששלח יעקב אילון לעמיתיו במהדורת החדשות שדרכו גם התחשבן עם ערוץ 10 – "רובכם עדים לפרקטיקה האווילית שמתרחשת מדי ערב במהדורה המרכזית מאז 1 בינואר, שבמהלכה עבדכם אורז כל יום את מטלטליו ונוסע לבדו לירושלים כדי להגיש משם מהדורת חדשות". וזהו רק משפט אחד מהמסמך ה-איך לומר זאת בעדינות – מעט ייבבני, ולא במיוחד מסוקס.

אנחנו נהיה הראשונים להודות שנסיעות לעיר אחרת מוציאות אותנו משלוות הנפש, ובטח לירושלים. זכותו של כל אדם למצות את מקום העבודה שלו, זכותו להתפטר, זכותו אפילו לקטר על התנאים. אבל בחייאת יעקב - בנובמבר 2011 התפרסם שהשכר החודשי שלך עומד על כ-140,000 ש"ח. אז תסלח לנו על שלא נשבר לנו הלב על בדידותו של המגיש, או על הטירחה שבנסיעה לירושלים. כשאתה אומר "עבודה בתנאים בלתי אפשריים", אנחנו חושבים יותר על פועלי בניין בגשם, ופחות על פקקים בגינות סחרוב במאזדה ממוזגת.

יעקב אילון פורש מערוץ 10 - כל הדיווחים והכתבות

דווקא כש-"glee" הגיעה לשפל המדרגה בעונתה השלישית ונדמה שטוב מותה מחייה, הגיע פרק ה-Regionals והוכיח שזה לא גמור עדיין. הפרק עסק בתחרות האיזורית של התיכונסטים ממקינלי, אבל מסביב הכל בוער: קורופסקי, שהתעלל בקורט על היותו הומו יצא מהארון וניסה להתאבד, רייצ'ל ופין החליטו שהם מתחתנים, סו נכנסת להריון ואם זה לא מספיק - הגיע הסיום הדרמטי של הפרק והפך את הדמעות לכאפה מצלצלת. בדיוק כשנדמה שהעלילה שלה איבדה כל כיוון הגיוני, ריאן מרפי הראה בדיוק מאילו חומרים עשויה "glee".

חשוב לומר, שקשה להאמין שהסדרה תוכל לשמור על רמתה בהמשך. ייתכן שהשטיק מוצה ו-"glee" צריכה לסיים את חייה בכבוד. אבל הפרק ששודר השבוע הצליח להזכיר שוב את החומרים שהפכו את "glee" למה שהיא: ראשית, עיבודים מוזיקליים מעולים ומקוריים שלוחצים על בלוטות הרגש באופן אינטליגנטי ומרשים; אבל חשוב מכך - "glee" חזרה להיות הסדרה שהמציאה מחדש את היחס לאחר והשונה, תוך שהיא משנה לחלוטין את השיח בנושא בני נוער הומוסקסואליים. גם אם זהו היה הפרק האחרון של הסדרה, היה מדובר באקורד סיום מרשים להפליא.

עניין מצחיק בתוכנית "בסביבה טובה" זו האירוניה המסוימת שנגזרת בהתנגשות העולמות שבין שרון קנטור ואלון נוימן המנחים המשעשעים של תוכנית האקולוגיה, ובין הסביבה בה הם נאלצים לתפקד. כל הכוונות הטובות של קנטור ונוימן שמנסים להפיח רוח חיה בנושא הכי מדובר אבל גם הכי מאוס של השנים האחרונות מתנפצות על הספינה הרעועה שהיא הפקות המקור של ערוץ 1.

הסביבה הלא מספיק טובה שמסופקת לתוכנית היא של צילום חוץ דהוי ולגמרי לא אטרקטיבי, של חוסר איזון אקוטי בסאונד ושל לוקיישנים סתמיים. השבוע הראשון של התוכנית היומית מוקדש לנושא המים בישראל, אבל עד כה לא נאמר בנושא שום דבר שלא שמענו או ראינו – באיכות ויז'ואל וסאונד טובים הרבה יותר. אז יופי שגייסו את שרון קנטור ואת אלון נוימן, הם מרעננים ותוססים אבל לא יכולים להיאבק במים העומדים של התוכנית.

בימים בהם "בוס" ו"אימפריית הפשע" מייצגים כל אחת בדרכה את הפוליטיקה המושחתת והאיומה, השידורים החוזרים של "הבית הלבן" ב-yes Base (מומלץ למי שמסוגל לצפות במרתון בימי שבת) מחזירים את צוות האגף המערבי של הנשיא ג'ד בארטלט, שכולו אידיאולוגיה, שנינות וצדק.

זו כמובן אמת כפויה ולפעמים מוגזמת, אבל ממילא האקלים המציאותי כל כך מחורבן והתסריט של סורקין כל כך טוב, אז למה לא לברוח לשם, מדי פעם, ולראות את אליסון ג'אני בתפקיד סי ג'יי קרייג מראה ליועז הנדל איך עושים זאת נכון ואת ליאו מקגרי מדגים לנתן אשל מה ראש סגל במשרה ציבורית אמור לעשות.

גם לכם יש הערות על טלוויזיה? שתפו אותנו בפייסבוק