הנערה חשופת החזה על עטיפת הספר איננה משקרת: אחת התמות המרכזיות בהחלט ב"הולכת עם כמון, חוזרת עם זעתר" היא שדיים. שדיים מכל הסוגים ומכל הגדלים, המושווים לכל בעלי החיים, הכלים, ההרים והתבשילים בתבל, שלפעמים באורח מקרי לחלוטין גם מחוברת אליהם אשה.
להלן מספר דוגמיות: "הנה שדי השוקולד של השכנה חנה אוליעייל... ואלה של בת הפחמי שנראים כמו כדים מצוירים מוארזאזאת, שפיהם תמיד צבועים בשחור...", "...והשדיים מול עיניו, נשלפים ומזנקים קדימה כמו שני סוסים רתומים לרכב מלכות...", ו"...חזה אפוי היטב...". וכשלא מדובר בשדיים מדובר באשה עצמה ש"זינקה בכוח למרכז העיירה ביופי עז שהתיר ריחות וצבעים לכל כיוון", או יוצאת כ"תפוח מושלם ללא פגע".
מכיוון שמדובר בסיפורי אהבה מרוקאים יוכלו לטעון הפוסט-קולוניאליסטים שאי אפשר לשפוט ולמדוד בכלים שלנו תרבות שהיא אחרת ודור שהוא בעל תפישת עולם שונה וכו'. אך גבריאל בן שמחון לא מסתפק בציציהן של בנות העיירה ספרו והכפרים השכנים, וגם בסיפורים שמתרחשים שנים אחר כך - בישראל, בפריז ובאוקספורד - הוא מתאר את הנשים בצורה דומה: "שיגרתי את בריג'יט ברדו שנמרחה על טנק כמו עוגה פריכה עם קצפת" ו"שני שדיה הזקופים התפרצו לעברי כשני רוטוויילר דוהרים".
כמובן שמיטב הנשים בסיפורים נוטות להתמסר בקלות. רובן באמת מזכירות סיר מוצלח של טשולנט: מפתות, טעימות ומסקרנות, חלקן אף ראויות להערצה ובעלות כוחות מאגיים. הגברים עטים עליהן בלי לשאול שאלות, לרוב בזכות שפתי הדובדבן שלהן ולעתים רחוקות בזכות ביצועיהן בקפיצה על חבל. רק משתיצלח האחת את רכסי השדיים ולאחר שתסיים להשתלח בכותב על היותו חרמן ושוביניסט צר אופקים, תוכל ליהנות מקסמה הפשוט והטעים של אסופת סיפורים זו.
גבריאל בן שמחון, שנולד במרוקו ועלה לישראל ב-47, מספר סיפורים קטנים, פנטסטיים למחצה, השאובים מן החיים והפולקלור של יהודי מרוקו. בתיאור קולח ומרובה התרחשויות הוא מוביל אותנו בין מרחצאות, התפלמסויות תלמודיות, שכנים ברברים ומוסלמים, לידות, לוויות וחתונות רבות אפופות ניחוחות מאכלים, צחקוקים ולינות משותפות. בחלק השני של הספר מפליג הקורא עם היהודים הגולים אל ארץ ישראל, בעקבות בוא המשיח. במעברות ובישובי הספר אליהם הם מושלכים נתקלים העולים בסתירה בין אמונתם בכתבי הקודש ואמונותיהם התפלות, לבין הפרגמטיות החילונית של מדריכי הסוכנות.
בחלק האחרון של הספר יש יותר סיפורים המתוארים מנקודת מבטו של פרופסור לקולנוע - אולי בן דמותו של בן שמחון - המתבונן בעולם סביבו במסגרת שיטוטיו בין אירופה למרוקו ומזכך רגעים קטנים, מצחיקים ומרגשים. אמנם לצד אלה עדיין מככבים כיבושים מופרכים של בנות המין המפלרטט, אך גם כאן, כמו בשאר חלקי הספר, אפשר פעמים רבות למצוא משהו נעים וכובש בסוריאליזם העטוף בצורת התנסחות מעט ילדית, יומיומית, עממית וחיה, שמתארת ומחבקת את גיבוריה יותר משהיא נוקטת עמדה.
* "הולכת עם כמון, חוזרת עם זעתר", גבריאל בן שמחון, הוצאת הקיבוץ המאוחד
הצ'יוואווה התפרץ לעברי מתוך מכנסיו ונבח כנשוך רעם
9.7.2002 / 10:13