אמנם ההפסד של "הערת שוליים" בטקס האוסקר היה מאכזב, אך אפילו הוא לא השכיח את ההצלחה המרשימה של סרטו של יוסף סידר. הישגיו, בהם נוכחות בעונת הפרסים ששיאה בזכייה בפרס התסריט בקאן, הקרנה בפסטיבלים בינלאומיים, הפצה של הסרט בחו"ל, גריפת הפרסים החשובים בטקס פרסי אופיר וכן הצלחה קופתית בארץ, מציבים רף גבוה לשורת הסרטים הישראלים החדשים שתומטר עלינו בשנה הקרובה. האם צפויה לנו מועמדות נוספת לאוסקר? האם תהיה כאן עוד הצלחה קופתית מסחררת? איך שתי הקטגוריות מתפקדות ביחד ואיזו מהן מעדיפות ההפקות עצמן? קדם אוסקר 2013 יוצא לדרך.
ראשית חשוב להזכיר כי השילוב של "הערת שוליים" בין ההצלחה המסחרית בישראל להכרה בחו"ל הוא די נדיר. לא פעם, שני ההיבטים הללו ניצבים בסתירה זה לזה. "זוהי סדום" של חברי "ארץ נהדרת" למשל, רשם הישג מסחרר בקופות כשהפך לסרט הישראלי הנצפה ביותר ב-20 השנים האחרונות, אך בשל עיסוקו בנישה ישראלית היה לא ידידותי להפצה בינלאומית ונותר להיט בגבולות הארץ. בשנה הקרובה צפויים לנו עוד סרטים מסוג אחר - מצד אחד, הם יהיו מחוברים מאוד למקום ויזכו ככל הנראה לאהדה נרחבת ומצד שני - במאים בסדר הגודל של שמי זרחין ואבי נשר זוכים למעמד רחב ומכובד בהרבה וכך גם סרטיהם צפויים להרשים גם קהל בינלאומי.
בקטגוריה הזו צפוי לככב השנה שמי זרחין, עם סרטו "העולם מצחיק" שנמצא בסוף שלבי העריכה וצפי לצאת לאקרנים בחודש יוני. בסרט מככבת שורה מרהיבה של מרבית כוכבי הארץ המגלמים למעלה מ-50 דמויות. בין היתר, אסי לוי מגלה שהיא בהיריון מרוח הקודש, ואלי פיניש מחליט להקים מחדש את "הגשש החיוור". במקביל הסרט גם יציג שלושה שחקנים אלמוניים בדמויות הראשיות: נעמה שטרית, משה אשכנזי ואור בן מלך. בהפקה ובהפצה מצפים לשלאגר קופתי בעונה החמה, כשלזרחין גם רזומה מצוין בביקורות והסרט בהחלט נחשב לאחד המצופים של השנה.
גם סרטו המדובר של איתן פוקס, "הסיפור של יוסי", סרט ההמשך ל"יוסי וג'אגר" שתפס מעמד מיתולוגי בזכות סיפור האהבה החד-מיני בין דמויותיהם של אוהד קנולר ויהודה לוי, צפוי לצאת השנה ולגרור תשומת לב רבה מאוד.
עוד הצלחה מסחרית צפויה בסרטו החדש של אבי נשר "פלאות", על פי תסריט שלו ושל שאנן סטריט ("הדג נחש"). הסרט, שלא ייצא בשנה הקרובה אלא בשנה שאחריה, יחבר בין כמה דמויות ירושלמיות לכדי עלילה אחת בה משתנים חייהם של הגיבורים ויככבו בו לאדיר מילר ויהודה לוי, אפרת גוש ויובל שרף. עם זאת, הסרט לא צפוי לצאת השנה. ביונייטד קינג לא ששים לנבא בוודאות את מידת הצלחתו, אך לאור ההיסטוריה של נשר עם שוברי הקופות הישראליים נראה כי אין להם יותר מדי ממה לחשוש. כזכור, סרטו האחרון של נשר "פעם הייתי", זכה להצלחה מסחרית וביקורתית גדולה מאוד וקטף שני פרסי אופיר לשחקנים הראשיים שבו, אדיר מילר ומיה דגן.
סרט נוסף שהתחזית להצלחתו המסחרית היא אופטימית הוא "לרדת מהעץ" של הבמאי גור בנטביץ', בהפקת דוד מנדיל ובהפצת יונייטד קינג וערוץ 10. מככב בו גל תורן מ"מרסדס בנד", בדמות אדם שחוזר מחו"ל בעקבות געגוע לזוגתו ולכלבם המשותף, ומוצא את עצמו מוביל מאבק חברתי.
בקטגוריית הסרטים הקטנים יותר שעשויים ליהנות מהצלחה מסחרית צנועה בארץ אך הם גם בעלי אפיל בינלאומי ניתן למצוא את "תאנטור" של תאופיק אבו ואהיל ("עטאש / צמאון") ו"איש בלי סלולרי" של הבמאי הצעיר סאמח זועבי. השניים, אותם מפיק אמיר הראל, קיבלו תקציב מקרן רבינוביץ' וצפויים לצאת לאקרנים בהמשך השנה. סרטו של זועבי הוקרן עד כה בפסטיבלים רבים בעולם ואף זכה בפרס הראשון בפסטיבל מונפלייה.
עוד בז'אנר ניתן למנות את "ניקה" של ארנון צדוק ו"ברקיע החמישי" של דינה צבי ריקליס ו"הנותנת" של הגר בן אשר שגם השתתפו בפסטיבלים בינלאומיים, ומחכים לצאת לאקרנים בארץ.
יבול חדש נוסף הוא זה של מיכה לבינסון, במאי התיאטרון ומנכ"ל בית הספר למשחק בית צבי, שתרם את חלקו הבלתי נשכח ל"הערת שוליים" בתור היריב המר של שלמה בראבא. הפעם הוא לוקח את המושכות לידיים ומביים את "צירלסון יוצא לפנסיה". הסרט בהפקת דודי זילבר עתיד לצאת בשנה הקרובה.
מי שמאס בכבדות וברצינות של הקולנוע הישראלי יוכל למצוא את מבוקשו ב"חתולים על סירת פדלים", שביימו יובל מנדלסון ונדב הולנדר. מדובר בסרט אימה פארודי בו מככבים מיכאל מושונוב, דנה פרידר, שמואל וילוז'ני, מיכאל הנגבי ומנדלסון עצמו. הקהל אהב אותו בפסטיבל קולנוע דרום, וסיכוי לא רע שיאהב אותו גם כשיעלה לאקרנים בבתי הקולנוע. אמנם הוא כבר הפסיד את ההזדמנות לזכות בהכרה בארץ, כשלא קיבל מועמדות בפרסי אופיר האחרונים, אבל אם יילך בדרכו של סרט האימה הישראלי הראשון, "כלבת" של אהרון קשלס ונבות פפושדו, הוא עשוי להיות מוקרן בפסטיבלים בינלאומיים ולזכות שם בפרסים.
אם ננסה לזהות את הסרטים שמרבית הבאזז סביבם יתרחש מחוץ לגבולות הארץ בתחומי הפסטיבלים הבינלאומיים, ההימור הוא בעיקר על סרטי הביכורים דלי התקציב באופן יחסי, העוסקים במורכבויות שיפה להן האירופאי הממוצע. בין היתר ניתן למנות את "סוכריות" של יוסף פיצ'חזדה ודב שטויר שמצטלם כעת ועתיד לצאת בקרוב, "פלסטלינה" של וידי ביל"ו בהפקת אלעד גביש, שמפיק גם את "משפחה חדשה" של טלי שלום עזר הצעירה והמוכשרת. עוד בגזרת הבמאים החדשים: "אליס" של דנה גולדברג, "מנתק המים" של עידן רובל, ו"יותר איטי מלב" של יוני זיכהולץ בהפקת ינאי גולד.
"הנוער" של הבמאי תום שובל לוהק זה עתה ויצולם בקרוב, בעוד התחזיות צופות לו יציאה מהירה לאקרנים וייעוד פסטיבלי מובהק. בדמיון מסוים ל"הערת שוליים", גם שובל עוסק בקשר משפחתי, הפעם בין שני אחים, האחד חייל, ובכך מבטיח את מקומו בפסטיבלים כמהי הפוליטיקה.
נקנח בגזרת הסטריאוטיפ השערורייתי: הדר פרידליך, זוכת פסטיבל ירושלים לקולנוע האחרון, תוציא בקרוב לאקרנים את סרטה "עמק תפארת". כזכור, זכייתו של הסרט בפרס הביכורים בפסטיבל ירושלים האחרון נשללה ממנו לאחר שהתברר כי אחד השופטים שבחר להעניק לו את הפרס היה מצוי בניגוד אינטרסים. ואולם, הסרט העוסק בחיי קיבוץ, כבר זכה מאז לציון לשבח בפסטיבל סן סבסטיאן ועשוי עוד לככב בפסטיבלים בהם כל קשר בין היוצרים לבין הוועדה הוא מקרי לחלוטין.
אם כך, במבט קדימה לאוסקר 2013 ייתכן כי הציפיות הן ציפיות שווא, ודווקא ההוויה הישראלית היא זו שתכבוש גם את הקהל הישראלי וגם את פסטיבלי הסרטים, שעשויים להניב הפצה רחבה ואולי איזה פסלון. עד שתתברר התמונה כל שנותר הוא לקהל להצביע ברגליים ולהראות ליוצרים והקרנות המקומיים איך הוא רוצה את הקולנוע שלו.
איזה סרט ישראלי אתם הייתם שולחים לאוסקר?