פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פגוש את העיתונות: הבלוף של דנה ויס

      כשדנה ויס מדברת על "הציבור" ב"פגוש את העיתונות", היא מסגירה את הבלוף של התוכנית, שבמקום להיות במה לשיח ברמה גבוהה, הופכת קרב היאבקות בבוץ

      כשדנה ויס נתקעת ב"פגוש את העיתונות" מול מרואיין שלא נענה לחוקי ה"אני אצליף בך עד שייקחו אותי לאולפן שישי" שלה, היא פונה אל "הציבור": "הציבור היה מעוניין לדעת", "את הציבור מעניין", "לציבור חשוב להבין". כך, בראיון עם עוזי ארד, ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר וגיבור הפרק הנוכחי בטלנובלת "מהנעשה בלשכת ראש הממשלה", ויס נותרה המומה: יממה לפני כן, ידיעות אחרונות פרסם את "מסמך ארד", ראיון ארוך מלא חומרי נפץ על ראש הממשלה ולשכתו מפיו של ארד, והנה, היא מקבלת שאריות, שלא לומר פירורים. ויס, לזכותה ייאמר, לא הרפתה כפי שהיא אף פעם לא מרפה: במקום לא לתת למרואיין להוציא שני משפטים כהרגלה, היא עברה למוד של משפט-משפט וחצי. "עם כל הכבוד, ד"ר ארד", היא סנטה בו שוב ושוב ושלפה את מילת הקסם – "הציבור".

      השימוש של דנה ויס במושג "הציבור" הוא ציני ומניפולטיבי. "הציבור" שדנה ויס עובדת בשבילו הוא למעשה אדם שאותו הציבור אינו רואה כלל, וזה האיש שמאחורי זכוכית האולפן ותפקידו לעצב את הכותרת שמשתנה תדיר בתחתית המסך. ככל שויס מרבה לסנוט באדם הזה, כך הכותרת מתחתיה תקבל אותיות גדולות יותר ואם היא תעשה את עבודתה נאמנה בעבור אותו "ציבור", הוא יקבל את הפרס הגדול: כותרת קצרה באותיות קידוש לבנה: "נתניהו לא גיבה אותי", זה הכי רחוק שויס הגיעה אליו אתמול, וגם את זה הוא אמר בצורה הרבה יותר טובה לידיעות אחרונות, שנתן לארד במה ארוכה, כמעט עיתונות אמריקאית ישנה, לומר את דבריו ואילו צופי פגוש את העיתונות - דווקא קהל שמבין טיעון מורכב, נדרש לכותרות של צהובונים. אין מה לומר, "הציבור" הפסיד.

      פגוש את העיתונות (צילום מסך)
      לא עמד בציפיות. ד"ר עוזי ארד (צילום מסך)

      הראיון של ויס עם ארד מדגים היטב את מה שויס פשוט לא הבינה בשנים שהיא מנחה את "פגוש את העיתונות", שהיתה יכולה להיות פלטפורמה לשיח ציבורי-פוליטי מרתק. במקום, "פגוש את העיתונות" משמשת כזירת הקרב הפרטית של ויס, שמעולם לא נתנה למרואיין להוציא יותר ממשפט רצוף מהפה לפני ששיסעה אותו בהערת צד שהפכה לחלוטין את כל מה שאמר. ברוב הראיונות זה עובר, כי ויס מדברת עם פוליטיקאים ופוליטיקאים מדברים כמו פוליטיקאים – בסיסמאות, בסלוגנים, באמירות שממילא אין טעם להפוך בהן.

      כשאדם כמו ארד, פקיד בכיר כמו שאוהבים לכנות, מדבר בשפה קוהרנטית על עניינים נטולי רייטינג לחלוטין – המועצה לביטחון לאומי, תהליך קבלת החלטות, עבודת מטה – ויס מאבדת את זה. היא לא מבינה למה היא צריכה בכלל לשמוע על הבולשיט המשעמם הזה. דבר איתי על שרה, דבר איתי על נתן אשל, גיב מי דה ג'וסי סטאף. ארד לא מוכן. "אנחנו נצטרך להיפגש שוב", אמרה לו ויס. נקווה רק שלא ב"אולפן שישי".

      דנה ויס (יח"צ , ינאי יחיאל)
      את זה ל"אולפן שישי"? דנה ויס (צילום: ינאי יחיאל)

      "פגוש את העיתונות" משודרת ב-17:30, עשרים דקות אחרי תום מרתון של חמישה פרקים של "הבית הלבן" ב-yes. בפרקים ששודרו השבת, התמודדה לשכת הנשיא עם ניסיון התנקשות בו ובעוזרו השחור, צ'רלי יאנג. העיתונאי הבכיר בסגל עיתונאי הבית הלבן, דני קינקנון, שב ושאל את מזכירת העיתונות המופלאה סי ג'יי קרייג (אליסון ג'אני, שאלוהים יברך אותה) "מי חתם על המזכר המוודא את קיום התיקון ה-25 לחוקה", במסגרת אחד מתוך אלפי הוויכוחים והריבים אותם הם מנהלים בסדרה בענייני משטר ומנהל. במשך 20 דקות תמימות צפים הצופים בשתי התוכניות בהילה של סי ג'יי קרייג ודני קינקנון, עד שהוא מתפכח ומקבל את דנה ויס.

      דנה ויס מתאימה ל"אולפן שישי"? ספרו לנו בפייסבוק