פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פורים 2012: הקטעים המצחיקים בקולנוע ובספרות

      פרויקט השמחה המסורתי של וואלה! תרבות בפורים חוזר ולפתיחה, קבלו את הקטעים הכי מצחיקים בקולנוע ובספרות הישראלים, מצ'רלי וחצי ועד דודו גבע. חג שמח

      קולנוע/אבנר שביט

      הדיאלוג של זאב רווח וטוביה צפיר ב"חגיגה בסנוקר"

      היו די והותר סצינות מבדרות בסרטי הבורקס של שנות השבעים כדי לספק סחורה לשעשועוני יום העצמאות למיניהם גם שלושים שנה לאחר מכן. בתוך כל אלה, אפשר לסמן אחת שהיתה מחודדת במיוחד, גם בכתיבה שלה וגם ברמת הביצוע – הדיאלוג בין זאב רווח לטוביה צפיר, כבר בדקות הראשונות של הקומדיה שביים בועז דווידזון על פי תסריט של אלי תבור.

      זה קטע מבריק מכמה סיבות: חיתוך קולם הייחודי של שני השחקנים, העוקץ המענג שעומד במרכזו וכמובן גם הדיאלוגים עצמם, שכל אחד מהם הוא פנינה פולחנית. אך מעבר לכל זה, התרגיל שרווח משכיל לעשות לצפיר מסמל את מה שתהיה הבשורה הגדולה של "חגיגה בסנוקר" ושל כל הסרטים ברוחו – היפוך מאזן הכוחות בין האשכנזים למזרחיים. כפי שקורה בכל מקום, גם הפעם הזירה היחידה שבה תהליך חברתי כה דרמטי יכול היה להשתקף היא דווקא הקומדיה.

      המח"ט מגיע ב"גבעת חלפון אינה עונה"

      אין כל חדש באמירה שהקומדיה שביים אסי דיין על פי תסריט שלו ושל נפתלי אלטר היא אחד הסרטים הישראלים האהובים והמצחיקים בכל הזמנים, וזה גם לא מפתיע לגלות מחדש כמה בדיחות טובות יש בה. הדבר המדהים באמת הוא להיווכח עד כמה המסרים שלה חתרניים, ובאיזו מידה היא מלגלגת על הערכים הלוחמניים של המדינה.

      יותר מכל, הדבר בא לידי ביטוי בדיאלוג בין סרג'יו למח"ט, שהיה יכול לפאר כל יצירה אנטי-מלחמתית: "המצרים מתקרבים אל המוצב, איזו הודעה אתה מעביר בקשר?"/ "בקשר למה"? / "בקשר להתקרבות!" / "של מי?"/ "של המצרים!"/ "המצרים? אהה..אני לא מבין איזה אינטרס יש להם לבוא לפה בחום הזה". היום, בשל החשש לחטוף על הראש מיאיר לפיד או מחברי הכנסת של האיחוד הלאומי, קשה להאמין שקומדיה פופולרית תוצרת הארץ היתה מאפשרת לעצמה להציג דיאלוג כזה.

      אריק איינשטיין חוזה את האמריקניזציה ב"כבלים"

      בתגובה למהפכת הכבלים הטלוויזיונית, תעשיות הקולנוע ברחבי העולם מיהרו להפיק סאטירות בנושא, וזו הישראלית לא היתה יוצאת דופן בכך. בהתאם לזאת, ביים צבי שיסל ב-1992 את הסרט הזה, בעצם מעין מקבילה ישראלית ל"רק אני והשלט שלי" המבריק עם ג'ון ריטר, שנעשה באותה שנה בארצות הברית.

      כמו הקומדיה ההוליוודית, גם כאן נע הסרט בין ערוץ כבלים נישתי אחד למשנהו האזוטרי עוד יותר. במקרה זה, מוני מושונוב ואריק איינשטיין גילמו הן את הצופים והן את כוכבי המסך, ועשו זאת בצורה פרועה ושנונה שלא היתה מביישת אף בדרן אמריקאי מוביל.

      בהקשר זה, הסרט הגיע לשיאו בסצינה המשלבת בין שתיים מן האהבות הגדולות של איינשטיין – קולנוע וספורט אמריקאי. בקטע זה, הציגו השניים פארודיה על פרשנויות הכדורסל המאונגלזות שפשו באותה תקופה בטלוויזיה הישראלית, וזאת בלי לדעת שהם חוזים את האמריקניזציה הכמעט מוחלטת של השפה והתרבות המקומית.

      גם אם לא לוקחים בחשבון את העובדה שהקדים את זמנו, יש בקטע הזה סגולות רבות, ובראשן העובדה שאיינשטיין ומושונוב מצליחים להוציא לפועל בקור רוח מוחלט סטייל האחים מרקס חילופי דברים שאינם אלא נונסנס גמור.

      הקטע הזה, כמו הסרט כולו, מזכיר שוב איזה כישרון קומי אדיר היה לאיינשטיין, וכמה מצערת העובדה שמכל מיני סיבות, הוא לא באמת מומש עד הסוף, בטח לא משנות השמונים והלאה. בהמשך לכך, אפשר גם לומר ש"כבלים" הוא בעצם הקומדיה הגדולה הטובה האחרונה של הקולנוע הישראלי, ואף מסמל את סוף העידן שבו עוד היה נהוג לעשות כאן סרטי ז'אנר משמחים, רגע לפני שמלנכוליית האיכות האירופאית החלה להכתיב את הטון.

      קרמבו ב"במבצע סבתא"

      אמנם הקומדיה של דרור שאול נעשתה במקור כדרמת טלוויזיה, אבל יש בה כמות כה גדולה של ציטוטים קאנוניים, שאם מישהו מביט בה יושבת על מדף הדי.וי.די שלו, הוא לא זוכר כי אורכה 50 דקות בלבד.

      מה שכן, הסרט מתקתק כל כך מהר שקשה להפריד אותו לסצינות בודדות, ובכל זאת יש בו כמה שמצליחות להתבלט. בעיקר אלה בכיכובו של קרמבו בגילומו של רמי הויברגר, שמצליח כהרף עין לשים ללעג כמעט כל אחד מעמודי התווך שעליהם נבנתה המדינה:

      כל צפייה בסרט, כמו גם כל מפגש עם דרור שאול, מזכירים מחדש כי הוא מעבר לכל ספק האיש הכי מצחיק שמסתובב היום בקולנוע המקומי, ואפשר רק לייחל לכך שבחגי הפורים הבאים נוכל להתענג על יצירות קומיות חדשות שלו.

      ראיון מיוחד עם דרור שאול
      פורום קולנוע של וואלה! תרבות

      ספרות/לילך וולך

      "לפני כס הכבוד" מתוך "מה אכפת לציפור"/חנוך לוין

      עזבו פוליטיקה, עזבו את הדכדוך הקיומי והאפסות מול החיים המכריעים – לחנוך לוין היו גם צדדים מצחיקים באופן הטהור ביותר, כאלו שמצליחים גם לזעזע במופרעותם וגם להצחיק עד דמעות. וב"מה אכפת לציפור" מרוכזים כמה מהמערכונים המשעשעים ביותר שלו. לא פשוט לבחור את המצחיק מכולם, אבל אחד מהם לפחות הוא "לפני כס הכבוד", בו נפגש להב עם אלוהים, ומתחיל להתרפס "עיקמתי, פיתלתי, מעכתי, דרסתי, עשקתי, הבאתי עוול לעולם, הייתי מנוול וחלאת אדם!", אבל אלוהים מתגלה כסלחן ורחמן – "לא, למה, לא חלאה". להב, כיהודי טוב, מבין מהר מאוד שידו על העליונה גם מול אלוהים, והמפגש נגמר במשפט המלגלג והאלמותי לאלוהים - "יהי אור! יהי אור! יהי חושך, יא מניאק!". אם פחדתם מחנוך לוין עד היום, התחילו מהספר הזה – תצחקו כל כך, שלא תוכלו שלא לרצות עוד.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      למה חלאה? עטיפת הספר (סריקה)

      הדייט של ארבינקא מתוך "ארבינקא"/אפרים קישון

      ארבינקא הוא דמות מצחיקה, שכל מעלליה הוודי אלניים תלושים, יהודיים ומגוחכים בסגנון הכתיבה האלגנטי, החכם והמבדר של אפרים קישון. אחד המצחיקים מכולם הוא "פעם אתה, פעם אני", בו נפגש ארבינקא עם חפצי-בה לדייט מודרני ושוויוני בו היא מתעקשת שלא ישלם עליה, אלא היא תשלם פעם והוא פעם – כך היא רוכשת את כרטיס האוטובוס לשניהם, והוא את כרטיסי ההצגה, היא את כוסות המשקה, והוא נתקע פעם אחר פעם עם החשבון המופקע. הסיפור המאוד מצחיק ומסופר נפלא באופן הקישוני הרגיל, מסוכם במשפט הסוגר והמגלגל מצחוק – "בסופו של דבר, יש סיבות מוצדקות להתפשטות ההומוסקסואליות".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

      האביר זיק/דודו גבע

      האביר זיק שנולד בשנות השבעים בשיתוף הפעולה בין דודו גבע לקובי ניב, קיבל גלגול חוזר ומפתיע בשנות האלפיים, עם הספרון הראשון מהארבעה – "האביר זיק וממלכת האגדות הזקנות". החל מ"אנחנו מחפשים אביר שבאבירים, וכיוון שכל האבירים שבאבירים היו תפוסים הגענו אליך", ועד להתרת המאבק בין האביר זיק לענק המאיים, על ידי גרגר חומוס לשעת חירום שמכניע את הקיבה המלאה מדי של הענק. "האביר זיק וממלכת האגדות הזקנות" - שיש בו כמובן גם הופעת אורח של הברווז - הוא מצחיק, פרוע, ומעורר געגועים לדודו גבע.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      מעורר געגועים. האביר זיק (סריקה)

      פורים 2012: מדריך האירועים השלם
      פרויקט השמחה של 2011 בוואלה! תרבות: מה משמח אותנו?
      פרויקט השמחה של 2010 בוואלה! תרבות
      עוד קטעים מצחיקים בקולנוע ובספרות? ספרו לנו בפייסבוק