"ג'ון קרטר": מלא תשוקה, אבל לא מספק את הסחורה

"ג'ון קרטר", שאמור היה להתגלות כתשובה של דיסני ל"אווטאר" סובל מתסריט מבולבל ואפקטים דלים. במקרה זה, קשה לקוות לסרט המשך

אבנר שביט
09/03/2012

כחודש לאחר שיאיר לפיד טבע את הסלוגן הכלכלי שלו, נמצא הסרט הראשון שאפשר לשאול בגינו – "איפה הכסף"?

זהו "ג'ון קרטר" מבית היוצר של דיסני, שהגיע בפורים לאקרנים ברחבי ישראל, כשהוא כבר מחורר בחיציהם של כתבי התעשייה בהוליווד. אלה העניקו לו את הטיפול שהיה שמור בעבר להרפתקאות כלכליות מטורפות בסדר הגודל של "קליאופטרה" ו"עולם המים", ובמשך שבועות הפריחו שמועות על עלותו הגבוהה – לפי הערכותיהם, בין 250 ל-300 מיליון דולר, ואולי אפילו יותר. כדי להקצין את הדרמה, הדיווחים גם ידעו לספר כי תקציב הסרט נופח בהרבה יחסית לתכנון הראשוני, דבר השמט את הקרקע מתחת הכדאיות הכלכלית שהיתה אמורה להיות לו.

מפיקי הסרט ביקשו להפריך את כל המספרים הללו, ואין דרך לבדוק מי צודק: התקציבים ההוליוודים אינם נתונים לשקיפות מלאה, ובכל מקרה מתחלקים בין כל כך הרבה מגזרים (הפקה, שיווק ועוד) שקשה לאמוד אותם בדיוק.

לעומת זאת, לאחר צפייה בסרט אפשר לעמוד על איכותו האמנותית גם בלי משקפי רואה חשבון (אבל עם משקפי תלת-ממד), ולמרבה הצער היא אינה גבוהה.

טוב לדעת (מקודם)

האם בי-קיור לייזר באמת עוזר לכאבי ברכיים? זו האמת

מוגש מטעם בי קיור לייזר
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
הבמאי של "מוצאים את נמו" ו"וול-איי" מתקשה לעבוד עם שחקנים בשר ודם. מתוך "ג'ון קרטר"(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

הדבר מצער, שכן ממוסחר ככל שיהיה, הסרט הזה נולד מתוך תשוקה אמנותית טהורה לגמרי. הבמאי אנדרו סטנטון, יליד 1965, חפץ עוד מנעוריו להביא אל הבד את דמותו של ג'ון קרטר, חייל אמריקאי שלאחר מלחמת האזרחים מצא עצמו לכוד במאבקים סבוכים הרבה יותר – והפעם על כוכב מאדים.

זו דמות שנבראה בידי אשף הספרות הזולה אדגר רייס בורוז (מי שגם יצר את טרזן) כבר לפני כמאה שנה. הוא רקם לו סיפורים כה מורכבים ורבי דמיון, שאפילו עד שלהי העשור הקודם, הוליווד עדיין נרתעה מן הסיבוכים התסריטאיים והחזותיים שבתרגומם הקולנועי.

יש שתי סיבות לכך שיציר הבריאה של בורוז מגיע אל הבד עכשיו: קודם כל, בזכות להיטי האנימציה "מוצאים את נמו" (2003) ו"וול-אי" (2009) סטנטון ביסס את מעמדו כאחד מן היוצרים הרווחיים בהוליווד, מה שהפך אותו למניה בטוחה למדי ושיכנע את המפיקים להפקיד בידיו הימור מסוכן שכזה. נוסף לכך, "אווטאר" של אולפני FOX הציג קו עלילה דומה למדי ל"ג'ון קרטר" וצמח מכך להיות הסרט המצליח אי פעם, כך שבדיסני חשבו אולי כי זו הדרך לחקות את ההצלחה הפנומנלית של המתחרים, והוציאו את ההפקה לדרך.

האם היא עלתה כמו התקציב של שלוש מאות סרטים עצמאיים או כמו של מאתיים כאלה? זה לא משנה, כי היא לא היתה שווה אף אחד מהסכומים הללו.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
מזכיר את "אווטאר" רק מרחוק, לא מקרוב. מתוך "ג'ון קרטר"(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

בשעה ש"אווטאר" נהנה הן מבסיס עלילתי קלאסי ורהוט והן מן האפקטים המתקדמים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, ל"ג'ון קרטר" אין אף אחד משני אלה.

ברמת התסריט, מצפה כאן לקהל מבוך סבוך באופן לא הוגן. קרטר (שמגלם אותו טיילור קיץ') נקרה בדרכם של יצורים רבים מדי שמגיעים מקצוות שונים מדי, וכל אחד מהם גם מתהדר בשם מוזר, מבלבל ולא קליט בעליל. כיוון שהאינטריגות האינטר-גלקטיות ביניהם מתחילות בשלב מוקדם, הצופה האומלל מוצא עצמו מיידית לכוד במערבולת של משפטים ברוח "חייבים להציל את הליום מהזונגה-זונגה!" או "אמנה אותך לדריוש אזולה כדי שתוכל להילחם בטארס בולבה!". לפרקים, "ג'ון קרטר" אף מזכיר את המערכון ההוא של מונטי-פייתון שבו שובב משבש בכוונה את המילון האנגלי-הונגרי כדי לגרום לתיירים לדבר נונסנס עם עוברי אורח מקומיים.

גם ברגעים שבהם הסרט בהיר, הוא בדרך כלל חוטא בקלישאות המזכירות מערבוני מדע בדיוני משנות השמונים. בין השאר, באופן בלתי נמנע מפתח הגיבור סיפור אהבה אינטר-גלקטי עם נסיכה מקומית (לין קולינס), וחוסר הכימיה בין השניים גורם לדבר להיראות כמו כפייה עלילתית יותר מאשר התפתחות אמיתית.

לסיכום, הפספוס התסריטאי הגדול של "ג'ון קרטר" הוא שדווקא מסתתר בו ממד מעניין – בסיכומו של דבר, מתברר כי מקורן של כל המלחמות בכוכב היא בישות-על אחת. היא נהנית להסית את הניצים זה נגד זה כדי להפריד ולמשול, ובעיקר כדי לשרת את האינטרסים הכלכליים-מדיניים-צבאיים של עצמה.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
היצורים נראים כאילו בלעו את ג'אר ג'אר בינקס והקיאו אותו במחסן תפאורה של "הסיפור שאינו נגמר". מתוך "ג'ון קרטר"(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

בעיקרון, זה יכול היה להיות מסר חתרני לא פחות מן העוקץ האנטי-אימפריאליסטי וקולוניאליסטי שהיה ב"אווטאר", וכזה שיהיה אקטואלי ופתוח לפרשנויות לא רק על כוכב מאדים. אך אף ש"ג'ון קרטר" נמשך יותר משעתיים, הסרט אינו מפתח כהלכה וגם לא די הצורך את הרובד הזה, והוא הולך לאיבוד בקשקשת הכללית.

נוסף לזאת, גם ההוצאה לפועל של התסריט הפגום מלכתחילה לוקה בחסר. המחשבה היתה כי הטכנולוגיה הקולנועית הבשילה סוף כל סוף כדי להתמודד עתה עם החזון העשיר של בורוז, אך "ג'ון קרטר" מוכיח כי עדיין, יש לקולנוע לאן להתקדם. העיצוב האמנותי והאפקטים שלו דלים ומאכזבים, ובאף אחד מן היצורים הרבים שמסתובבים בו אין חן, הדר או קסם. רובם נראים בעיקר כאילו שמישהו בלע את ג'אר ג'אר בינקס והקיא אותו במחסן התפאורות של "הסיפור שאינו נגמר".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
הקטעים הכי טובים: ההתחלה והסוף. מתוך "ג'ון קרטר"(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

נוסף לכך, מורגש גם חוסר הניסיון של סטנטון ביצירת סרטים שיש בהם גם שחקנים בשר ודם, ומרבית סצינות הפעולה על הכוכב מתגלות כמגושמות. בהתאם לכך, הרגעים הטובים בסרט הם אלה הפשוטים ביותר – הפרולוג והאפילוג, שמתרחשים על אדמת כדור הארץ ואין בהם שום יומרה, אבל גם לא דופי. הם אלגנטיים ומהנים.

אותו אפילוג מבהיר לנו את מה שהיה ברור לאורך כל הצפייה: כנהוג בהוליווד, "ג'ון קרטר" אינו סרט של ממש כי אם קדימון למה שאמורה להיות סדרת סרטים. המורשת שבורוז הותיר אחריו מספקת די והותר חומר גלם למוצרים שכאלה, וברור גם כי סטנטון אחוז תשוקה לעשות זאת, אבל בפעם הבאה כבר ממש לא בטוח שמישהו ייתן לו את הכסף לשם כך.

"ג'ון קרטר": איפה ומתי רואים?
"ג'ון קרטר": ספרו לנו מה חשבתם עליו בפייסבוק
"ג'ון קרטר": בואו לדבר עליו בפורום קולנוע שלנו

  • ג'ון קרטר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully