וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מדונה חזרה להשתרלל, Gotye מביא את התקווה: טור פופ

דפנה לוסטיג

13.3.2012 / 13:14

מדונה מסמנת את הטריטוריה של קייטי פרי וריהאנה, Gotye הוא פיטר גבריאל משוכלל ואמלי סנדה תחכה עד שתקבל משהו, אם בכלל. דפנה לוסטיג נערת המצעדים

מדונה חזרה להיות שרלילה

אתמול יצא לרדיו הסינגל החדש והשמח של מדונה, "Girl Gone Wild" ובו מדונה חוזרת לדיסקו של ימי "Hung Up" ולא מתביישת לעשות בו מעשי סדום בהשראת יורו טראש איטלקי. זה אומר שעל הלהיט הזה חתום בני בנאסי, מפיק שנוהג לשחרר לעולם פצצות פופ בוטות עם מלודיות שנדבקות כמו עלוקות לנשמה (בשנה שעברה הוא עשה את זה עם "Beautiful People" של כריס בראון). אי אפשר להתכחש לדימיון בין הסינגל החדש ל-"Celebration", שהיה ואחד מהרגעים הבודדים שבהם מדונה זרחה בשנים האחרונות ושעליו חתום מפיק אחר שחיבה לאנדרסטייטמנט אינה אחת מתכונותיו הבולטות, פול אוקנפולד.

מדונה,שדווקא מצטיינת בעשיית אנדרסטייטמנט פופ (למשל "Substitute For Love"), הולכת פה על הגישה ההפוכה, גישת המקסימום טראש. זו אותה גישה ששירתה היטב את בריטני ספירס באלבומה האחרון ואפשר לזהות קוי דימיון בין "Till The World Ends" לבין "Girl Gone Wild". המסר ברור – האיכות מאיתנו והלאה, וגם השאיפה להזיז את הפופ קדימה. הדבר היחיד שמדונה מבקשת להזיז עכשיו הוא את הישבן של ערימות המעריצים שלה שמחכים כבר הרבה זמן שהיא תשחרר להיט שהם יוכלו לאהוב בלב שלם. על פי הסאונדים האופנתיים שממלאים את השיר הזה, מדונה מבקשת גם להזיז את המעריצות של קייטי פרי וריהאנה למחנה שלה, אבל רק שמיעה מסודרת של "MDNA" תצליח להסדיר את הדיון בשאלה האם המלחמה בכוכבות הצעירות היא חסרת סיכוי עבורה.

"Girl Gone Wild" מבהיר שדבר אחד בטוח - מדונה אכן יצאה למלחמה. זו אותה מלחמה שנפתחה ב"הארד קנדי", אלא שהפעם מדונה נלחמת עם חיוך. על הזין שלה שהן בנות 25 והיא בת 55. בדור שלה אמרו שבנות רק רוצות לכייף, ועכשיו מדונה מעדכנת את המסר: גם סבתות, ואפילו יותר.

Gotye נותן את התקווה

ואולי מדונה עושה טעות בכך שהיא לא מתמסרת לפופ של זקנים, כי אין ספק שכרגע מדובר בטרנד שבולט במצעדים אפילו יותר מהטראש של בני בנאסי. אחרי שאדל המיסה ליאפים ולבורגנים את הלב ושלחה 8 מיליון אנשים עם אייפודים לקנות דיסקים, עכשיו מגיע Gotye ומוכיח שבאקלים פופי כזה, אפילו סטינג חוזר לאופנה.

sheen-shitof

עוד בוואלה

הטיפול שמאריך את חייהם של חולי סרטן ריאה

בשיתוף העמותה הישראלית לסרטן ריאה

גוטייה, מוזיקאי בלגי-אוסטרלי בן 32 שמצליח באוסטרליה כבר הרבה שנים, מפגין באלבומו החדש "Making Mirrors" כישרון שמצדיק יחס רציני. ב-"Making Mirrors" הוא מתגלה כיוצר סקרן ודינמי שמחדיר למוזיקה שלו השראות מז'אנרים רבים ומכל עשור אפשרי: פול מקרטני ופול סיימון, קייט בוש, מוזיקת עולם, רוק מתקדם, דאב, מוטאון ואם ממש מתאמצים אפשר לשמוע אצלו גם אינדי יותר עכשווי והדהודים לטי וי און דה רדיו ובון איבר.

יותר מהכל, גוטייה מזכיר באתסטיקה שלו – גם המוזיקלית וגם הויזואלית –את פיטר גבריאל; יוצר אינטליגנט וקצת שונה, עוף מוזר שהמצעדים נהנים לחבק. אחד ושמבקש לחקור כמה שיותר אזורים במוזיקה אבל עושה זאת ממרומי המקום הראשון. "Making Mirrors" הוא קולאז' וככזה, הוא לא אחיד. יש בו שירים נהדרים כמו "Bronte", שירים מעניינים כמו "Smoke And Mirrors" וגם כמה שירים מיותרים כמו "State Of The Art" שלא תורמים כלום למכלול.

"זה כל כך מגניב ששיר כמו 'Somebody That I Used To Know' שומר על המקום הראשון במצעד הבריטי כבר כל כך הרבה זמן. זה נותן תקווה" צייץ מארק רונסון לפני כמה ימים בטוויטר שלו. את אותו הדבר בדיוק אפשר להגיד על "Making Mirrors", שאינו אלבום מעולה אלא אלבום מסקרן, שההצלחה שלו נותנת תקווה ש-2012 תהיה שנת מצעדים טראשית פחות מקודמתה. היא לא תהיה כזו אם זה תלוי במדונה, אבל היא בהחלט כן תהיה כזו אם זה תלוי בגוטייה.

ואיפה את, אמילי סנדה?

את הבכורה במצעד הבריטי מנסה לגנוב מגוטייה אמלי סנדה, שנמצאת עם הלהיט המעולה שלה "Next To Me" במקום השני. חבל שאי אפשר להגיד על אלבום הבכורה של סנדה, זמרת מוכשרת ומבטיחה וזוכת פרס המבקרים של הבריטס לשנת 2012, את כל הדברים היפים שאפשר להגיד על גוטייה.

"Our Version Of Events", האלבום של סנדה, מכיל את שלושת השירים המצוינים שמספיקים לו בשביל להפוך אותו לרב מכר באנגליה, אבל מעבר לכך הוא אלבום מאכזב. ממש כמו שגוטייה מותח קו בין סטינג לטי וי און דה רדיו, סנדה, עם הריאות הגדולות והאהבה לסול ולאקלטרוניקה, יכולה היתה למתוח קו בין מאסיב אטאק למרי ג'יי בלייג', וב-"Heaven", הסינגל המוביל והשיר הראשון באלבום, היא באמת עושה את זה. אבל אחר כך היא שוקעת בשרשרת ארוכה של שירי סול נטולי השראה, ובמקום להישמע כמו מרי ג'יי בלייג' על אסיד היא נשמעת כמו ג'ניפר הדסון על כדורי דיאטה. באמת שעל שירים גרועים כמו "Clown" אין שום סיבה לתת לסנדה פרסים.

"Our Version" הוא אלבום לא טוב אבל הוא רק האלבום הראשון של סנדה. משום מה האנשים שעשו אותו איתה (ובעיקר המפיק הבריטי Naughty Boy) חשבו העולם זקוק לעוד אלבום בלדות משמים. הם טעו, כי סנדה יכולה להשיג הרבה יותר מזה. אין ספק שבעתיד היא גם תעשה את זה. עכשיו רק צריך לקוות שמדובר בעתיד קרוב.

  • עוד באותו נושא:
  • מדונה
  • Gotye

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully