פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קורדרוי 21: המלנכוליה המתקתקה באלבום החדש של השינז

      בלוג הרוקנרול עם האלבום החדש של השינז, ארקייד פייר חוברים לספרינגסטין והסולנית שזרקה את הטמפון המשומש שלה על הקהל

      שיר פשוט

      השינז (AP , Chris Pizzello)
      בפאזה הנוכחית, שמים את המ' במיינסטרים. השינז (צילום: Chris Pizzello, AP)

      אני מרגיש שג'יימס מרסר עשה עלי סיבוב שבסופו ידו היתה על העליונה. אני מרגיש שהוא ידע שאני אבוא בשביל זיכרונות העבר, הרגעים האינטימיים שחלקנו, שאחרי שאקשיב פעם אחת לאלבום החדש שלו אבין סופית שאנחנו באמת כבר לא מתאימים, שאולי זו תמיד היתה האדרה שלי, התאהבות רגעית, כימית, שטוב שהמשכתי הלאה. ובזמן שאני עסוק בלכרסם לעצמי את הראש על הקשר בין חיבור למוזיקה וטיימינג, הוא יעקוץ. באתי – ואפשר להניח שאני לא לבד - לאלבום הטרי של השינז בשביל לקבל ממרסר את האינדי-פופ הרגיש, המלודי, העל-ביוגרפי, זה שמאז ומעולם תמיד היה מושלם לרגעים שבהם אתה הוזה שאתה נמצא בעיצומו של מרדף חוצה-אמריקה-בפורד-כחולה-ישנה-אך-פוטוגנית אחרי האהבה הגדולה של חייך שלא רוצה אותך אבל בסוף תתפכח, וקיבלתי את כל אלה – רק בלי הקטע של האינדי.

      כי "Port of Morrow", הרביעי של השינז, הוא אלבום ששם את המ' במיינסטרים. הוא אלבום פופ הרבה לפני שהוא אלבום אינדי. יש כא בילי ג'ואל מוקדם, פליטווד מק, קצת אלטון ג'ון, קצת בק של "Sea Change", קצת וויזר. ייתכן שאני הוזה, אבל ביותר משיר אחד יכולתי לדמיין שהמבצע בקלות יכול היה להיות – ירחם עלי האל – רובי וויליאמס. מרסר עקץ אותי, וגרם לי לאהוב את האלבום שלו הרבה יותר ממה שהתכוונתי. זו לא משימה מאד קשה, בתנאי כמובן שמשחררים מעקרונות וקונספציות. מדובר במוזיקה ערמומית בצורה שבה היא כובשת אותך, מתוחכמת במנגנון ההשהייה שלה. המלנכוליה המתקתקה של מרסר לא תיכנס לך ללב במכה הראשונה, אבל כן תשאיר הדהוד, גירוד שתהיה חייב לגרד. בסרט "Garden State" נטלי פורטמן מניחה את האוזניות שלה על ראשו של זאק בראף, אומרת לו "השיר הזה ישנה את חייך" ומשמיעה לו את "New Slang" של השינז. ב-"Port of Morrow" אין אף שיר שישנה את חייכם, אבל לא מעט שיכולים לשפר אותם. השיר הכי טוב בו הוא עדיין "Simple Song", אבל הנה עוד שלוש דוגמאות שיסבירו את כוונתי:

      "It's Only Life"

      "No Way Down"

      "40 Mark Strasse"

      ג'ק ווייט - “Sixteen Saltines”

      עוד קטע מתוך אלבום הסולו של ג'ק ווייט, "Blunderbuss", שייצא בסוף אפריל. אני אוהב אותו יותר מאשר את השיר הראשון שווייט שחרר, "Love Interruption".

      ואם כבר ווייט, הנה מאש אפ חדש וממש לא רע ל-"Seven Nation Army" ול-"Bring The Noise" של פאבליק אנמי.

      "Cancer Bats - "Road Sick

      שיר מעולה וקליפ תואם מתוך האלבום הרביעי של הרכב ה-Pאנק הקנדי, "Dead Set on Living", שייצא באפריל.

      "Spiritualized – “Little Girl

      באמצע אפריל יגיע גם, ככל הנראה, האלבום החדש והמצופה של ג'ייסון פירס, "Sweet Heart, Sweet Light", והשיר הזה מתוכו הוא פירס קלאסי. פשוט ויפה.

      "Gossip – "Perfect World

      שיר חדש, פופי ומצוין גם לבת' דיטו ושות', מתוך אלבום בשם "A Joyful Noise" שייצא במאי. לא יודע למה, עשה לי חשק לשמוע את טיילור דיין.

      "Shearwater and Sharon Van Etten - "Stop Draggin' my Heart Around

      הלהקה שהכי הותירה בי את חותמה עד כה ב-2012 חוברת לסינגר-סונגרייטרית שרון ואן אטן לטובת קאבר לפנינה הזאת של סטיבי ניקס וטום פטי. יפה.


      Sharon Van Etten and Shearwater cover “Stop Draggin’ My Heart Around”

      "The Horrors – “Changing the Rain

      קליפ חדש לעוד שיר מצוין מתוך "Skying" של האנגלים, מאלבומי השנה שעברה. זה עדיין מזכיר לי את סימפל מיינדז פוגשים את ג'יזס ג'ונס.

      ברוס ספרינגסטין - “This Land Is Your Land”

      צר לי, הימים הם ימי ברוס ספרינגסטין, ומי שזה לא בא לו טוב מוזמן ללעוס מלפפון קר (מילים ולחן: יוסי גיספן). והפעם: ביצוע של הבוס והאי סטריט בנד, מחוזקים בחברים מארקייד פייר, טום מורלו ועוד מלא אחרים לקלאסיקה של וודי גאת'רי.

      Bruce Springsteen and the E Street Band - "This Land Is Your Land" (Woody Guthrie cover) from Consequence of Sound on Vimeo.

      פצצה מהעבר

      איזו שנת רוקנרול היתה 1992, ועשרים שנה אחרי היא ספקית תוכן בלתי נגמרת לפינה הזאת, שתינק משדיה הנדיבים לכל אורך 2012. היום תורה של להקת הבנות L7 לחזור לרגע לחיי, והיא עושה את זה כמובן עם הלהיט הכי גדול שלה.

      הלהקה מאל.איי, ממבשרות ז'אנר הגירל-פאוור, עשתה את הפריצה הגדולה שלה עם אלבומה השלישי "Bricks Are Heavy" שיצא באותה שנה וקיפץ על עגלת הגראנג' הדוהרת. הלהקה הוציאה עוד שלושה אלבומים וסגרה את הבאסטה ב-2001. לעולם לא נשכח את האירוע המכונן שבו שלפה הסולנית דוניטה ספארקס את טמפונה מתחתוניה וזרקה על הקהל בפסטיבל רדינג 1992, לאחר שמחה על עצירה זמנית של ההופעה בגלל בעיות טכניות. מילותיה "תאכלו את הטמפון המשומש שלי, מזדיינים!" חקוקות בנצח.

      קורדרוי: לכל הפוסטים בבלוג הרוקנרול של מני אבירם
      קורדרוי: עוד רוקנרול? שתפו אותנו בפייסבוק