ברגע שנודע על הכוונה להביא אל האקרנים את "משחקי הרעב", סדרת רבי המכר של סוזן קולינס, כבר הוכרז על הפרויקט כיורש הקולנועי של "דמדומים". אחרי הכל, כמו במקרה של סאגת הערפדים ואנשי הזאב, גם הפעם מדובר בעיבוד לספרים עתירי ממדים אלגוריים, פנטסטיים ורומנטיים הפונים לבני הנעורים, וגם הפעם עומדת במרכז העלילה מערכת יחסים סבוכה בין שני בחורים ובחורה. אז נכון, חוץ מזה יש הבדלים רבים ומהותיים בין שתי הסדרות, אבל בהוליווד, שאוהבת להשוות כל דבר חדש ומבטיח למשהו שכבר מימש את הפוטנציאל שלו, זה הספיק כדי להעניק ל"משחקי הרעב" את תואר הירושה.
בהתאם לכך, תעשיית הבידור מיהרה לזהות את השחקנים האלמונים יחסית המגלמים את שלוש הדמויות הללו כממשיכי דרכם של כוכביה עתירי המעריצות של "דמדומים" ובמילים אחרות: קריסטן סטיוארט, רוברט פטינסון וטיילור לוטנר מהסדרה הישנה והטובה אאוט, ג'ניפר לורנס, ליאם המסוורת וג'וש הצ'רסון מ"משחקי הרעב" אין. אמנם הפרשי הגיל בין השלישייה הראשונה לשנייה זעומים, אבל בהוליווד אתה לעולם לא צעיר לנצח, ואף פעם לא מוקדם להזרים דם חדש ולמצוא אובייקטים טריים לשערים של מגזיני הבידור.
לורנס הבינה כי ההצעה להשתתף בסרט דינה כהזמנה לקחת על עצמה את משבצת "היורשת של קריסטן סטיוארט", ולכן היססה לקבל אם אותה. הרי רק לפני שנתיים קיבלה מועמדות לאוסקר ולפרס האינדי ספיריט על הופעתה בדרמת האינדי "קר עד העצם", הופיעה גם בסרטים הלא מסחריים בעליל "ערבה בוערת", "Like Crazy" ו"החיים הכפולים של וולטר", והיתה בדרך למצב את עצמה רשמית כנסיכת השוליים ההוליוודיים. היא ידעה כי הגלגולים הקולנועיים של "משחקי הרעב", מוערכים ככל שיהיו, ייקחו אותה בכיוון אחר לגמרי ויהפכו אותה בעיקר ליקירת בנות הטיפש-עשרה. אמנם היא כבר הופיעה בעבר בשובר קופות בסדר הגודל של "אקס-מן: ההתחלה", אבל זה היה בתפקיד קטן יחסית, וכאן היא כבר נדרשה לקחת את הפרויקט כולו על כתפיה ולהציג את פניה כחלון הראווה שלו.
בקיצור, כפי שהיא מספרת בראיון לוואלה! תרבות, ההחלטה אם לקבל את ההצעה הנדיבה היתה, כפי שכתב פעם המשורר רוברט פרוסט, מסוג הצמתים שבאמת משנים לעד את חייך לכאן או לכאן. למה, לאחר כל ההתלבטויות, החליטה להיענות בחיוב?
"כי אמא שלי הטיחה בי שאני צבועה, והיא צדקה", מספרת לורנס. "שיתפתי אותה בהתלבטות והיא אמרה לי 'תמיד הכרזת שתבחרי פרויקטים לפי התסריט ולא לפי התקציב, והנה יש כאן תסריט שאת אוהבת, אז מה זה משנה אם הוא הפקת ענק או לא? אם את לא אומרת כן לתסריט גרוע רק בגלל שהוא דל-תקציב, אז אל תגידי לא לתסריט טוב רק בגלל שהוא עתיר תקציב".
אז לורנס קיבלה את העצה הכי ישנה בספר והקשיבה לאמא. כך היא מצאה עצמה משחקת את קטניס הנערה המתגלה כראשונה שאולי תוכל לשנות את הכללים המעוותים בעולם הדיסטופי של "משחקי הרעב", שבו הממשלה אוספת מדי שנה נערים ונערות מכל רחבי המדינה ומחייבת אותם להתחרות זה בזה עד מוות לעיני המצלמות. זו, כפי שהשחקנית אומרת, בסך הכל סאטירה על המציאות התרבותית העכשווית, אבל בכל בדיחה יש הרי גרעין של אמת, וכך זה הפעם.
"הסיבה שהספרים כל כך תפסו היא שאמנם הם מוקצנים, אבל זאת הקצנה של דברים שבאופן בסיסי קיימים כרגע באמת", היא אומרת. "מה שמתואר בסרט נובע מן ההתלהבות המובנת שלנו מטרגדיות, מן העובדה שככל שמשהו טרגי יותר הוא מבדר יותר בעינינו, מן האובססיה של כולנו לריאליטי ומכך שממשלות נוהגות לעשות הפרד ומשול כדי שנהיה חלשים ולא נוכל להתקומם נגדן. את כל הדברים הללו אפשר לזהות בעולם העכשווי, פשוט עדיין לא במידה שתוביל לתוצאות מרחיקות לכת כמו ב'משחקי הרעב'".
לורנס, אם כך, מודאגת מן העתיד אבל לא רק מזה של העולם, אלא גם זה שלה. "אני לא מתחרטת על 'משחקי הרעב', אבל ברור שזה הולך לשנות את חיי, וזה מפחיד. אני מאוד אוהבת את החיים שלי כפי שהם עכשיו, ואני חייבת לומר שאני לא ממש רוצה שהם ישתנו".
ממה את מפחדת בדיוק, מילדים שיבקשו ממך חתימות? מצלמי פפארצי שלא ייתנו לך לשתות קפה בנחת?
"לא, זה לא מזיז לי. אתה מסכים לדברים האלה ברגע שאתה מחליט להיות שחקן. אני לחוצה בעיקר מהדברים הפשוטים יותר שעלולים להשתנות. דברים שקשורים במשפחה שלי ובחברים שלי. אני מבלה רק עם אנשים שלא מתייחסים אליי בצורה אחרת בגלל הפרסום, אני מתנהלת בדיוק כפי שהתנהלתי בעבר ואני לא רוצה ששום דבר מזה יהיה אחרת. מסלול הכוכבות ההוליוודי מעולם לא קסם לי. אף פעם לא ישבתי ואמרתי 'אוי, אני לא יכולה לחכות לרגע שבו אוכל כבר לגדל צ'יוואווה'. אני פשוט רוצה להמשיך כמו קודם".
ולאן להגיע בסופו של דבר?
"בעיקרון, תוך עשר שנים אני רוצה למצוא את עצמי במצב שבו אני מגדלת משפחה נורמלית ומנהלת חיים נורמליים, ואני מניחה שבשביל זה אצטרך להפסיק לככב בסרטים ולהתחיל לביים ולהפיק אותם. כרגע, אני עוד חיה בטירוף של הכוכבות בהוליווד, וזה בסדר כי אני רק בת 21, אבל עם הזמן אני מניחה שארצה לשים את הדברים על אש קטנה".
גרי רוס, התסריטאי-במאי של "משחקי הרעב", דווקא בונה על כך שלורנס תפתח קריירת משחק מעט מפוארת יותר מזו שהיא מתכננת לעצמה. בשיחה שמתקיימת עמו מעט קודם לכן (הראיון המלא יתפרסם כאן בשלישי), הוא אומר לי שחש כלפיה מה שהרגיש בשעה שעבד עם ריס וויתרספון ב"פלזנטוויל". לדבריו, כוכבת "משחקי הרעב" היא משהו שרואים פעם בדור, ויש לה את כל הנתונים להיות השחקנית האמריקאית הבולטת של השנים הבאות.
"נחמד מצדו שהוא אמר את זה", היא משיבה בתגובה, "אבל תמיד היינו שנויים במחלוקת לגבי הנקודה הזו. אני ממש לא חושבת כך על עצמי. למען האמת יש לי הערכה עצמית איומה ונוראה בכל תחום, גם בנוגע לכישורי המשחק שלי ועתידי בתעשייה".
את סתם צנועה.
"לא, באמת שלא. נשבעת שזה אותנטי לגמרי".
אז מאיפה נובעת ההערכה העצמית הנמוכה?
"האמת שאני חושבת שזה קטע של כל בחורה, ואולי בעצם של כל אדם. כל אחד אומר לעצמו דברים כמו 'לו רק ארד חמישה קילו אהיה מושלם'. תמיד נחשוב שאיזה משהו קטן מפריד בינינו לשלמות. כל פעם שנסיים שיחה נגיד לעצמנו 'רגע, יצאתי מוזר? הם חושבים שאני מוזר'? טוב, אולי זה לא כל אחד, אלא רק אני. מה שבטוח, בכל פעם שאני מסיימת לדבר עם מישהו אני שונאת את עצמי ושואלת למה לעזאזל אמרתי את מה שאמרתי. גם בסוף הריאיון הזה ארגיש ככה. תמיד יוצא שאני אומרת משהו שאני חושבת שהוא מצחיק, אבל כולם בעצם אומרים בלב 'אוי אלוהים, מה זה השטויות האלה'. תמיד אני גם אומרת איזה משהו קצת מוזר או לא פוליטיקלי-קורקט במחשבה שבעצם כולם מסכימים איתי בלב, אבל אז מתברר שסתם יצאתי מוזרה. אני משונה, בקיצור".
מה הסרט הכי מוזר שאת אוהבת?
"'אני אוהב האקביז'. הו, בלי ספק. זה לא רק הסרט המוזר האהוב עליי, זה הסרט האהוב עליי בכלל".
הצניעות המילולית של לורנס מתרגמת גם למעשים. למשל, בשעה שהיא נכנסת לחדר, השחקנית שואלת את כל העיתונאים הנוכחים בו האם הם רוצים שתמזוג להם מים משהו שמעט כוכבים אם בכלל נוהגים לעשות במצבים כאלה. בהקשר לענוותה עולה השאלה כיצד בחורה חובבת פשטות שכמוה מתמודדת עם הזוהר הנדרש ממנה בצעידה על שטיחים אדומים וכדומה. "אני לא אוהבת זוהר", היא עונה בתגובה, "אבל למזלי המפגשים שלי איתו עוברים מהר. אני שמה על עצמי את הבגדים ואת האיפור ההולמים, שורדת במשך שלוש-ארבע שעות, ואז זה נגמר. כל העסק הזה הוא לא חלק אינטגרלי ממני. אני חושבת שאפשר לראות ביומיום וגם עכשיו עד כמה אני לא טובה באיפור. עם זאת, צריך לציין שאני לא טום-בוי או משהו. אני שמה עגילים גם כשאני סתם יוצאת לבלות".
מבין כל היוצרים שיצא לך לעבוד איתם בשנים האחרונות, ממי קיבלת את השיעור הכי חשוב?
"אני חושבת שהתשובה תהיה ג'ודי פוסטר, שביימה אותי ב'החיים הכפולים של וולטר'. הסתכלתי עליה והבנתי מן ההתנהלות שלה שאפשר גם להצליח בהוליווד וגם להמשיך להיות נחמד ולנהל חיים נורמליים, וזה מבחינתי הלקח הכי מעורר השראה שיכול להיות".
חשש נוסף שתקף את לורנס לפני הצילומים היה שלא תסתדר עם המסוורת והצ'רסון, המשחקים את שני הנערים המרכיבים יחד איתה את המשולש הרומנטי של "משחקי הרעב". עוינות הדדית בין השלושה יכולה היתה להיות דבר בעייתי בהתחשב בכך שצפויים לסרט פרקי המשך והם עוד יצטרכו לבלות יחדיו כמה שנים טובות, אבל היא מעידה שדווקא התחברו בהצלחה, וגם להם יש רק מילים טובות להגיד עליה.
לשניים רזומה מרשים פחות מלורנס, ובכל זאת "משחקי הרעב" רחוק מלהיות עבודתם הראשונה. הצ'רסון (בן 19), בין השאר, שיחק ב"חיים בין השורות" ו"הילדים בסדר". הוא כיכב גם ב"מסע בטן האדמה" ובקרוב אפשר יהיה לראות אותו כאן בהמשכון שובר הקופות שלו, "מסע אל האי המסתורי". כאן הוא מגלם את דמותו של פיטה.
המסוורת האוסטרלי, בן 22 שמגלם כאן את דמותו של גייל, כיכב בעבר ב"The Last Song" בצד מיילי סיירוס, ומאז השניים הם בני זוג גם במציאות. בכך לא תם הייחוס שלו: הוא גם אחיו הקטן של כריס המסוורת, שגילם את גיבור-העל ב"תור" ובקרוב יעשה זאת ב"הנוקמים".
כריס בנוי לתלפיות עוד יותר מאחיו, ומתברר כי לא מפספס הזדמנות לעקוץ אותו על כך. "חודש לפני שהתחלנו לצלם, הוא סימס לי 'להזכירך, אתה עומד לשחק ב'משחקי הרעב', לא ב'משחקי האכילה'", מספר ליאם. "בקיצור, הוא קרא לי שמן, אז לקחתי את זה לתשומת לבי, והתחלתי להתאמן המון ולאכול מעט. הורדתי כמעט עשרה קילו וזה עשה לי טוב לא רק בגלל שהתפקיד דרש ממני כושר מעולה, אלא גם כי זה עזר לי להבין את נפש הדמות המדוכאת והרעבה ולהפנים איך זה לחיות בעולם שבו הממשלה מרעיבה את האנשים".
וג'וש, איך אתה התחברת למסרים של "משחקי הרעב" לגבי איך שהממשלות מדכאות את העם?
הצ'רסון: "אני חושב שכל מי שחי היום בעולם יכול להתחבר למה שמתואר ב'משחקי הרעב' ולהבין אותו. כולנו מודעים להפרדה בין עשירים לעניים, וכולנו זועמים על כך שמנהלי תאגידים שפשטו רגל בכל זאת מביאים הביתה 200 מיליון דולר בזמן שאנשים אחרים לא יכולים להביא הביתה פרוסת לחם. בדיוק בגלל שכולם מודעים לדברים הללו וזועמים יותר, הדור שלנו גם נהיה אקטיבי יותר ומעורב חברתית".
גם אתם נהייתם כאלה? אתם עוקבים למשל אחר המירוץ לנשיאות?
ג'וש: "ניסיתי לעקוב אחר העימותים, אבל היה קשה להסיק מהם משהו. הכל שם היה התנגחות מניפולטיבית, הכל היה כל כך... פוליטי. קשה כבר לדעת מה האמת, כי זה לא נראה שהמועמדים אומרים את מה שהם מתכוונים לעשות ועושים את את מה שאמרו. בעיקרון, אני קרוב יותר לצד הדמוקרטי, כי אני מאמין בשוויון זכויות ובכך שצריך להושיט יד לאחר וזה משהו שלכאורה תואם יותר את הערכים הדמוקרטיים, אבל למען האמת קשה כבר להגיד אם הנבחרים של המפלגה הזו באמת דואגים להוציא לפועל את הערכים האלה".
המסוורת: "אני לא יודע מספיק על פוליטיקה בשביל להיכנס לזה. אני יכול רק להגיד שאני לגמרי בעד שוויון זכויות. לגמרי בעד".
"משחקי הרעב" - מתי ואיפה רואים?