*אזהרה: הביקורת עלולה לכלול מעט ספוילרים על הנעשה בפרק הבכורה של "מד מן"
כמה הולם: הפרק הראשון בעונה החמישית של "מד מן" שודר הלילה (ראשון) בארצות הברית, והתחינה העיקרית של המעריצים שטרם הספיקו לראותו היא כי לא יגלו להם בשוגג כלום על המתרחש בו. בהתאם לזאת, אם להשתמש בניסוח מעורפל ככל האפשר, אחד המאורעות המחוללים במרכזו היא מסיבת הפתעה שהשתבשה בגלל אורחים לא זהירים. יש לכך גם תפקיד עלילתי פונקנציונלי, אבל נראה שההתרחשות הזו היא גם דרכם של היוצרים להזכיר לנו עד כמה חשוב לשתוק בזמן הנכון ולא להדליק את האור לפני שצריך. מי יודע זאת טוב יותר מאשר מת'יו ווינר וחבריו, שהשכילו במשך חודשים לשמור בקפידה על דיסקרטיות מוחלטת בכל הקשור לפרק הזה ולעונה בכלל.
אך האמת היא, שגם הפטפטפנים הגדולים ביותר יתקשו לשלות יותר מדי רכילות מן הפרק: אמנם הוא הגיע באריזה כפולה וחגיגית של שעה וחצי ואף הוגדר כסרט קולנוע לכל דבר, אך מבחינה אמנותית, האמת שלא היה מדובר ביותר מאקספוזיציה עשירה במיוחד, שלא לומר בעוד יום סטנדרטי בהיסטוריה של "מד מן".
מובן שאין בכך כדי להמעיט בערך הפרק הכפול. להפך הסטנדרט במושגים של "מד מן" הוא הרי עילית. בהתאם לכך, גם הלילה זכינו לתמהיל הקבוע של דמויות עתירות עומק פסיכולוגי המחליפות ביניהן דיאלוגים שנונים על רקע היסטורי עשיר. כל זאת, בסגנון אלגנטי וחושני ובקצב המאפשר להתענג על כל שנייה ושנייה כאן כאילו היתה טיפה בוויסקי החביב על הגיבורים. גם אם ההזדמנות החגיגית מעוררת פיתוי לצאת בהצהרות, אי אפשר לומר שזה טוב מאי פעם. זה פשוט טוב כמו תמיד.
מה שכן, הפרק הזה הבליט כמה מן האיכויות הקבועות מלכתחילה של הסדרה: למשל, כפי שכבר קרה בה לא פעם, הוא הצליח להעניק טיפול חדשני למזמור משנות השישים, ולגרום לו להיראות לוהט ורלוונטי יותר מכל להיט עדכני. ההבדל הוא, כי בעבר "מד מן" השתמשה בשירים שלכל הפחות היו מוכרים למדי בעת הפקתם, למשל "ביי ביי בירדי", אך הפעם בחרה במשהו שהיה אזוטרי יחסית גם בזמנו. העובדה שהפרק השכיל להפיק מן הגרגר הזה זהב, וככל הנראה גם להפוך אותו בימים הקרובים לאחד החיפושים המבוקשים ביו-טיוב, מלמדת שוב על הברק של "מד מן" ועל כוחה התרבותי.
נוסף לכך, הפרק הכפול המחיש מחדש את הדיוק הסמנטי של היצירה הטלוויזיונית, המאפשר לה לשקף בצורה כה חדה את התמורות ההיסטוריות. בהתאם לכך, באחד הרגעים המהותיים הפעם עומדת אחת הדמויות הלבנות מול קהל אפרו-אמריקאי, אומרת לו "You are free to leave" ואז מיד מתקנת את עצמה ל- "You are welcome to leave". בתיקון הקטן הזה ובמילה הבודדה הזאת היא משקפת למעשה את מלוא התמורות ביחסים בין שחורים ולבנים שהתרחשו בין העונה הראשונה של "מד מן" וזו החמישית, ומסמלת גם את הפלפול הלשוני של הסדרה כולה.
שלישית, הפרק הדגיש שוב את היכולת של הסדרה להתבסס על קווי עלילה שונים שיש להם מהות דומה: הפעם, למשל, כל האירועים נעו סביב שני צירים. מצד אחד, מחוגי הזמן הולכים ומתקדמים באמריקה כולה, והם יוצרים תמורות חברתיות-לאומיות המשפיעות בהכרח על כל אחד ואחד מן האזרחים ובתי העסק שבה. מצד אחר, גם השעון הביולוגי של כל אחת מן הדמויות בסדרה נע קדימה בקצב מאיים, והופך אותן חשופות ופגיעות יותר.
זה נכון ביתר שאת לגבי הגברים ב"מד מן". אלו כה זקוקים להמרצת דם בחייהם, שכל הופעה של צעירה נחשקת בעולמם מטלטלת אותו לחלוטין. היא יכולה להיות בלתי מושגת בדמות אשתו של הבוס והיא יכולה להיות רחוקה עוד יותר בדמות תמונה שמצאו ברחוב זה לא משנה, כי העיקר כאן זה שיהיה להם על מה לחלום עליו בלילה ושתהיה תקווה לקום בשבילה בבוקר.
בהקשר זה, הלילה בכל זאת נחשפנו למשהו שנראה כמו תפנית ביחסי הכוחות של הסדרה: מרכזיותה המתעצמת של מייגן, בת זוגו של דון. היא האמונה על התעוררות היצרים הגדולה כאן, וחשוב מכך, במהלך השתלשלות העניינים התגלתה למעשה כדמות החשובה בפרק מכל הבחינות. הודות לתצוגה עתירת העוצמה של ג'סיקה פארה המגלמת אותה, דמות זו גם הובילה את סצינות השירה בציבור והסקס ברצפה הטובות שנראו בשנים האחרונות על המסך הקטן או הגדול.
לעומת זאת, אם להתנסח שוב בצורה מעורפלת, לדמות של בטי דרייפר לא היה משקל בפרק. האם אפשר להבין מכך שפארה מחליפה את ג'נוארי ג'ונס במשבצת הכוח הנשי הבולט של הסדרה וסמל הסקס הגדול שלה? האם הכוכבת הבלונדינית בכלל מסוגלת להציב לעמיתה הברונטית תחרות על תשומת הלב הציבורית? קשה להאמין שכן, אבל כמה מסקרן יהיה לראות אותה מנסה לעשות כך.
בכלל, יש למה לחכות. הפרק הכפול הלילה לא סיפק כמובטח חוויה בסדר גודל של סרט באורך מלא, אבל בהחלט מילא את תפקידה של האקספוזיציה והותיר בסיס מעולה להמשך. אמריקה של העונה החמישית נכנסת לאחת התקופות המרתקות והסוערות בתולדותיה, וזהו גם גורלם של הגיבורים. הקצב שבו מתנהלת "מד מן" מותיר לפעמים את הרושם שכלום לא זז, אבל מתחת לרגליים הדברים משתנים לכולם, וזה כל היופי.
כפי שציינו בניו יורק טיימס, הפרק הראשון של הסדרה התחיל במכוון בתיאור היחס הגזעני של הדמויות הלבנות למלצר השחור המשרת אותן. הפרק החמישי, לעומת זאת, כיאה לרוח הזמן, מסתיים בתיאור של יחסי עבודה אחרים לגמרי בין הגזעים. העונה רק התחילה, אבל המהפכה כבר כאן. יש לנו עוד 11 פרקים כדי להשלים אותה, ואיזה תענוג יהיה לעשות כן. את המסיבה הזו, איש לא יוכל לקלקל.
"מד מן" חוזרת: סיקור מיוחד סביב הסדרה המדוברת בעולם